שמט

המים, וצריכים לנקותם היטיב שלא יהי' דבר החוצץ, כי הצפרנים הם בסוף הידים שהם המדות, ומשם יכול להיות יניקה לחיצונים, וכדאי' בזהר¹⁷ דבטופרהא אחידן, וצריכים לנקות כל לכלוך שיש שם, שהוא החיות של החיצונים, ולשפוך מים בחי' החכ' שהם המוחין, דע"י המשכת המוחין במדות אז לא יש יניקה לחיצונים. ונטילה זו הוא בקומו משינתו להעביר הרוח רעה השורה על הצפרנים, והיינו דהתחלת העבודה צ"ל בהמשכת המוחין שהו"ע ההתבוננות שקודם התפלה, שהיא התבוננות כללי דבשעה שהאדם קם משינתו הנה תומ"י נופלים לו דאגות היום, כי בשעה שהאדם ישן הנה"ב מתענג והנה"ט מסכים על זה, ובקום האדם משינתו הנה הנפש הטבעי מתחיל להטריד את האדם בעניניו הגשמי', והיצה"ר מצייר לו כמה ציורים ומבלבלו במחשבות זרות בכדי למונעו מתורה ותפלה בציבור, וזהו"ע הנט"י להבריח הרוח רעה של היצה"ר, ויתבונן כי הוא ית' המחזיר נשמות לפגרים מתים¹⁸ יזמין לו פרנסתו, ולא ישים לב לפתויי הנה"ט. ונט"י שקודם התפלה הו"ע ההתבוננות כללי כמאמר¹⁹ ודע לפני מי אתה עומד. ונט"י שקודם האכילה הו"ע ההתבוננות שיתבונן האדם בכללות הכוונה דחייו בעוה"ז, האם ירדה נשמתו בשביל לאכול ולשתות ושאר עניני החומר, ואז הנה לבד זאת אשר מאכלו יהי' רק כפי ההכרח לו רק במאכלי הכרח וימנע עצמו מן המותרות ומאכלי עידון, הנה עוד זאת שירבה לעשות צדקה ויתחזק בקיום המצות ויקבע עתים לתורה. דכללות ענין נט"י הוא המשכת המוחין עצמיים, היינו החכ' דתורה שיהיו כל עשיותיו רק עפ"י התורה.

וזהו טוב הוי' לקויו, דהוי' הוא למעלה מן הטבע, הנה הטוב והגילוי שלמעלה מן הטבע, הוא לקויו, לאלו שממשיכים המוחין במדות, דהמשכה זו הוא ע"י הג' דברים דתורה ועבודה וגמילות חסדים. דעבודה הוא העלאה מלמטלמ"ע, וגמ"ח המשכה מלמעלמ"ט, ותורה הוא קו האמצעי²⁰. והענין הוא, דהנה עבודה הוא עבודת הקרבנות²¹, דעיקרי הקרבנות²² הי' שחיטתן בצפון וכמ"ש²³ ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני הוי', דקדשי קדשי' הי' שחיטתן בצפון דוקא²⁴, וצ"ל והלא צפון הוא בחי' גבו'²⁵ ולמה קדשי קדשים שחיטתן בצפון דוקא. אך הענין הוא²⁶ דצפון הגם שזהו בחי' הגבו', הנה גבו' דקדושה הוא תגבורת החיות, וכמו הגשמים