שכד

האדם, וואָס איז דער פאַראַן פון מענטש, היינו מהו מהותו, א"כ¹³³ הרי מהות מכריח מציאות, והיינו דזאת אומרת דכשם דכל מהות יש לו מציאות, הנה כמו כן כל מציאות יש לו מהותו שהוא המהות של המציאות ההוא, וזאת אומרת דמהות ומציאות הם שני ענינים חלוקים בעצם, ועם היותם חלוקים בעצם, הנה המהות ממציא המציאות, והוא זה מה שמהות אחד חלוק ממהות זולתו, והמציאות מורה על מעלת המהות וענינו, דממוצא דבר נשמע, דבמציאות ישנו מהות ומציאות, ובמהות ישנו מציאות ומהות, א"כ ה"ז מכריח דבמציאות ישנו מציאות המציאות ומהות המציאות, ובמהות ישנו מציאות המהות ומהות המהות¹³⁴, אשר מבין שניהם עולה, עם כי מהות ומציאות מוכרחים זל"ז, ומחייבים זה את זה, הנה עם זה הרי המהות הוא העליון והמעולה, והמציאות הוא התחתון והגרוע. ויובן בעומק יותר דעם היות דמציאות יש לו מהות מה שזהו עילוי בו לגבי המציאות דמציאות שבו, להיות שבזה הוא קירובו לסוג המהות, והמהות יש בו המציאות שלו שזהו גרעון בו לגבי מהות מהותו, בזה שמקרבו לסוג המציאות, הנה עם זה הם חלוקים בתכלית, להיות כי המציאות של המציאות מעבה את המהות של המציאות וממשיכו למה שלמטה ממנו, ולעומתו הנה המהות של המהות מזכך את המציאות של המהות להגביהו למה שלמעלה, עד כי בכללות ענינם הרי מהות ומציאות הנה זה רוחני וזה גשמי שנעשו כמו הפכים בעצם מהותם, וכמו שהוא בגוף ונפש, דהגוף הוא מציאות והנפש הוא מהות, ועם זה הנה הגם דמציאות שהוא הגוף יש לו מציאותו שהוא מציאות המציאות, ומ"מ יש לו גם מהותו שהוא מעין סוג המהות שהוא רוחני, והנפש שהוא מהות הנה הגם שיש לו מהותו שהוא המהות דמהות, מ"מ הרי יש לו גם מציאותו מה שהוא מעין סוג המציאות שהוא כמו גופני, עד כי המהות של המציאות הוא כמו כלי אל המציאות של המהות, דבגוף הנה ענין המציאות שלו מה שהוא מורכב מתרי"ג חלקים אשר מבין כולם הוא שלימות המציאות דגוף, ובמציאות זה השלם יש בו המציאות שלו, והוא האורך רוחב וגובה של כל חלק אחד מהתרי"ג חלקים, ומהותו של כל אחד מהתרי"ג חלקים שהוא הלחלוחית הדקה והנושא הפנימי שבכאו"א מהם כפי ענינו במה שהוא כלי, שבאבר העין הוא הליטוש וההתנוצצות¹³⁵, ובאבר האזן הרכות שבקרום להיות מתנענע וכלי לקבל רגש הקול, וכן בכל אחד מהתרי"ג חלקים בענינו. ובנפש שעיקרו מהות הנה מ"מ יש לו מציאות והוא שמורכב מתרי"ג כחות שהם מהות¹³⁶ פי' חיוניים, ומהות מהותו הוא מה שהוא אלקי, ובהתלבשות המציאות דמהות של הנפש בהמהות של המציאות דגוף אז הוא התאחדות המהות והמציאות להיות כאחד, דבממילא מובן עילוי הענין דמהות לגבי מציאות שהוא כמו אין ערוך ביניהם.