רב
ההשתל', וכן הוא עד רום כל המעלות ומדריגות שלמעלה. דהנה ים וארץ הוא העלם וגילוי, עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, דכל מה שיש ביבשה יש בים17, אלא דים הוא עלמא דאתכסיא שהכל מכוסה ונעלם, וארץ הוא עלמא דאתגליא, דכל מדריגה ומדריגה היא בגילוי, ובד"כ הנה העלם הוא עולם האצי'. וטעם הדבר מה שעולם האצי' נקרא העלם הוא להיות דאצי' הוא מהות אלקות18, ומהות אלקות הוא נעלם מהנבראי', והנבראים הנה את זה שאינם משיגים קוראים בשם אין, ואַיִן זה אין הפירוש שאינו כ"א שאינו משיגו. דזהו הטעם מה שהנבראים קוראים את ההתהוות, היינו המציאות הנראה בעיני בשר והנרגש במישוש, בשם בריאה יש מאין19, דלכאו' הוא היפך השכל. דהנה יש פירושו מציאות הנק' בל"א20 פאַראַן, ואין פירושו העדר המציאות הנק' בל"א|20 ניט פאַראַן. והנה כל דבר ודבר הרי מתאמת באות ומופת ובהבחנה שהמופת ההוא מוכיח מעיד ומעמיד על מהות ענין הדבר ההוא. וכן הוא בענין יש מאין, מה שאומרים על זה פאַראַן און ניט פאַראַן, הרי יש בזה הבחנה שמבחין אמיתת ענין זה, ובהבחנה זו יש ב' אופנים, הבחנה של מישוש והבחנה שכלית, דהבחנה של מישוש הוא זה דאם הדבר הנמצא הוא סותר לו למהות ישותו ה"ז הוראה אצלו שישנו, וכמו כשסוגר ידו הרי אצבעותיו כפופות לפסת ידו, ואין שום מציאות מפסיק ביניהם, הנה זה הוראה על אין, שאין שום דבר המפסיק, אבל כשאוחז איזה דבר באצבעותיו21, שאז יש הפסק בין אצבעותיו לפסת וכף היד ה"ז הוראה שישנו איזה מציאות המפסיק, או כשהוא צריך ללכת ובדרך הילוכו עומד שולחן וכסא, וזה מונע הילוכו, הרי כל ענינו של ההבחנה דמישוש הוא רק במה שסותר למציאותו, והיינו דאם המציאות שלו, פי' אם הוא עצמו הוא מציאות, ומה הוא מציאותו, הנה בזה אינו חושב, והוא אצלו כמו מושכל ראשון שהוא עצמו הוא מציאות, ומאחר שהדבר הזה הוא סותר למציאותו, ה"ז הוראה שהוא ג"כ מציאות. וההבחנה השכלית בענין המציאות היא אם הוא פועל דבר, היינו אם הדבר הזה עושה עוד דבר, אז הוא הוראה דהוא עצמו ישנו, דשכל מבין דיכול להיות שיהי' נמצא דבר שנראה לעינים כאלו ישנו, אבל באמת הנה לא הוא זה הישנו כ"א הוא פועל יוצא מזולתו שעשה אותו, א"כ הרי לא הוא הישנו, כ"א העושה אותו הוא הישנו, וע"כ ההבחנה השכלית אומרת דמציאות הוא רק מה שהוא פועל דבר, והיינו דכאשר הוא פועל ועושה עוד דבר אז הוי הוראה על מציאות היותו, אבל אם אינו פועל דבר הנה גם אם נראה ונרגש למציאות הרי אין הוא המציאות כלל, ניט ער איז דיא מציאות, דיא מציאות איז אַ אַנדערער, ער איז דער פועל יוצא פון
הערות
- 17. חולין קכז, א.
- 18. ראה תניא רפמ"ט (סט, א). ובכ"מ.
- 19. ראה לעיל ע' צג. וש"נ.
- 20. בלקו"ש חכ"א ע' :448 "בל"א", ובהערה שם: "בלשון אשכנז". ובספר השיחות תשנ"ב ח"א ע' 38 הערה 22 בשוה"ג: "בלשון אידיש" (ולא "בלשון אשכנז"). ולהעיר שבכתי"ק כתוב "בל' בנ"א", ובהעתקה הוא כבפנים.
- 21. כ"ה בהעתקה. ובכתי"ק: בידו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.