קצד

דלכאו' הנה מאחר שלהנפש אין זה נוגע מהו הצער, אלא זהו מפני שהנפש מוכרח לבלי להתגלות, והכרח זה הוא צער אל הנפש¹⁷, דהנשמה כמו שהיא למעלה קודם כללות הגזירה העליונה דירידת הנשמה, הנה אז ג"כ נמשך האור והגילוי ממנה, וכל הכחות מתגלי' ממנה, וכמ"ש במ"א¹⁸, ובירידתה למטה הרי האור והגילוי מאיר בגוף, ולכן הנה בגלגולים ר"ל שהנפש מוכרח לבלי להתגלות ה"ז צער אל הנפש, אבל הגילוי אינו עושה בו שינוי, דכאשר נמשך האור אינו מתוסף עי"ז בהנפש, וכן כשאינו מאיר אין עושה גרעון בהנפש, והגילוי הוא בדרך ממילא שלא ע"י התעסקות מהנפש, וכ"ז הוא מפני שזהו הארה בלבד.

והנה זהו ההפרש בין אור ושפע, דגילוי האור הרי אין זה בדומה להמשכת שפע. דהנה בשפע הרי נמשך מהות דבר מה, וכמו בהשפעת השכל, שהוא מהות דבר מה שנמשך בהשפעתו, דשכל הוא מציאות דבר מה דשייך בי' קדימה ואיחור, וכמו בכל ענין גשמי שהוא מציאות דבר מה שקדמו ההעדר, דתחלה לא הי' ואח"כ מתהוה ונמצא, וכן הוא בענין השכל שהוא מציאות דבר אשר תחלה לא הי' מציאותו, ואח"כ מתהווה מציאותו, והתהוות מציאות זה בא ע"י התעסקות, שהרי לא יומשך השכל מעצמו, פון זיך אַליין פאַלט ניט אַראיין קיין שכלים, כ"א ע"י התעסקות המשפיע שמשפיע את השכל, ובכל השפעה הרי יש בזה התעסקות מיוחדה באופן וענין ההשפעה, דאינו דומה השפעת השכלה זו להשכלה אחרת, ולאו דוקא השפעת השכלה צריכה התעסקות פרטי, אלא גם אפילו בפרטי ההשכלה צריכים ג"כ התעסקות, ואינה דומה ההתעסקות דפרטי ואופני השכלה זו, לההתעסקו' בפרטי ואופני השכלה אחרת. ומטעם זה הרי השפעה עושה שינוי בהמשפיע עצמו, וכמו שנראה בחוש שהמשפיע עצמו הרי אינו דומה כמו שהוא קודם ההשפעה לכמו שהוא בעת ההשפעה וכמו שהוא לאחר ההשפעה, דקודם ההשפעה הנה התקשרות המשפיע הוא מה שהוא מקושר בעצם המושכל ההוא כמו שהוא בכלי השגתו, וכל מעינו למדוד שטח המקבל ולהסתכל במהות המקבל, ולשער כמה שאפשר לו לקבל, ובמה שיכול לטעות, וחושב מחשבות באופן השפעת השכל ההוא אל המקבל שיהי' הכל מעובד ומסודר שהמקבל לא יוכל לטעות, ויקבל את הענין כמו שהוא לאמיתתו, ובעת ההשפעה הנה התקשרות המשפיע הוא מה שהוא מקושר בההשכלה ההיא כמו שבאה באותה המדה שהיא לפ"ע המקבל, ומשתדל להשפיע לו כפי מה שמדד בשבילו, וזהיר דממנו לא יגרע ועליו לא יוסיף, ואחר ההשפעה הנה המשפיע מגיע ועולה לעומק ופנימיות הענין ביותר מכמו שהי' תחלה, דגוף ועצם ההשפעה מעלה אותו ומגביהו ומכניסו יותר בפנימיות הענין ההוא, דאז הנה המשפיע רואה, דהגם שהבין והסביר את הענין אל המקבל באופן שיוכל לקבלו לפ"ע הכחות והחושים