עט

והאפיסה אל המציאות, שנעשה איזה מציאות דבר בדיבור זה שהחכם דיבר עמו, וכאשר בדיבורו של החכם יש איזה ציווי לעשות, הנה גם אם הציווי ההוא אינו שייך אל החכם ה"ה ג"כ נעשה האיש הפשוט מקורב אל החכם, ובפרט כאשר הציווי ההוא משלים רצונו של החכם ה"ז עילוי גדול אל האיש הפשוט שנתעלה במדריגה ובמעלה גבוה מן האפס הגמור אל מציאות מעולה להשלים רצונו של חכם מופלג. וככל המשל הזה הנה ביתר שאת יובן בענין המצות, דמצוה הוא צוותא וחיבור³⁷⁵, דהאדם הנה גם בהיותו למטה בגוף גשמי ובעניניו הגשמיים ה"ה מתחבר עם עצמות אוא"ס בעל הרצון דציוים שבמצות³⁷⁶, הנה לבד זאת הרי כל מצוה ומצוה יש לה סגולה פרטית לאכפייא להנה"ב ולנתקו מעניני העולם ולבררו, דזהו כן בכל המצות בכל, בפרט³⁷⁷ בענין פרטי כמו שהוא ענינה של מצוה ההיא, והיינו דכל המצות בכלל הנה לבד הצוותא וחיבור שנעשה על ידן כנ"ל הרי יש הזדככות הכללי שנעשה ע"י המצות בכלל וכמאמר[ednref_63_*] אמר רב לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, הנה לבד זאת הרי בכל מצוה ומצוה יש ענין וסגולה פרטית, וכמו במצות תפילין לשעבד המוח והלב³⁷⁸ ושיבוא מעשה הטוב בפועל, וכן הוא בכל מצוה בפרט, וא"כ מהו היתרון בהמצות שנאמר בהם לשון לכם. ועוד זאת מהו המצוה פרטית שנאמר כאן שאומר ביום השמיני עצרת תהי' לכם, דלכאו' הרי אין כאן שום פועל ועבודה כלל, ובשמע"צ עושים ש"ת וענינה שלוקחים הס"ת ומקיפים שולחן הקריאה ורוקדים עמה בשמחה גדולה זקנים ונערים, דלכאו'³⁷⁹ הרי תורה הו"ע ידיעה והשגה, והי' ראוי הדבר אשר בשמח"ת היו לומדים תורה ובעיון גדול דוקא, ומפני מה כל העבודה דשמח"ת היא בריקודים ביגיעה עצומה עד שיזיע דוקא, וכולם שוים מבלי הבדל והפרש יושבי אהל ובעלי עסקים.

ולהבין כ"ז ילהק"ת משנת"ל דדוגמת חומר וצורה דנבראי' הוא גם באצי' דאו"כ הם חומר וצורה, דכלים דאצי' הם בחי' חומר, וטעם הדבר לפי דשרש התהוותם הוא מהרשימו, ונת' דהרשימו הוא כח הגבול שבא"ס, שלפני הצמצום הי' מכוסה ונעלם בהאור הבל"ג שהאיר, והם האותיות שהאיר בהם אוא"ס הבל"ג, וע"י