תקלג

דבגלות מצרים כתיב¹¹ ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה, ופירש"י לא קבלו תנחומין, משא"כ בגלות זה ניתן הכח והעוז להכיר את האמת כי הם רק נסיונות בלבד. וידוע שהנסיון[ednref_90_*] הוא שהניצוץ האלקי הוא מוסתר ונעלם ביותר. דהנה ענין הנסיון אינו כמו שארי דברים הגשמים המתבררים, וכמו מאכל גשמי שהניצוץ הוא בהמאכל המתברר, והבירור הוא ע"י ההתעסקות בו, והיינו דכאשר אוכל את המאכל בכוונה לשם שמים ומתוסף לו חיות מזה, ולומד ומתפלל בכח הזה, הנה אז מתברר הניצוץ שבהמאכל ונכלל באלקות, וכן הוא בכל הדברים הגשמים המותרים הנה ענין בירורם הוא באופן כזה, משא"כ בנסיון שאופן הבירור הוא לא בההתעסקות בהדבר, כ"א ההתעסקות האדם עם עצמו, דהנסיון אינו דבר מצד עצמו רק שהועמד דבר להעלים ולמנוע, ולזאת הנה כל ההתעסקות של האדם הוא עם עצמו לעורר את כח העצמי שבו, היינו ההתקשרות העצמי בבטחון גמור עד שמתבטל כל המניעות ועיכובים, כי האמת הוא דטבע עצמו הוא למעלה מן הטבע אלא שהוא אור מוסתר ונעלם, וזהו ענין העבודה לגלות את האמת, ואז הנה נמשך לו אור שפע ממש מלמעלה מן הטבע בכל עניניו הטבעים, והיינו דבהכלים דבני חיי ומזונא אשר בדרך הטבע נמשך בהם אור שפע ברכה שלמעלה מדרך הטבע.

ב) וביאור הענין הוא¹², דהנה שם טבע הוא שם כללי, המתאר כל דבר בלי הבדל בין גולמי וגשמי, ובין בעל צורה ורוחני, בין יהי' כח פועל ובין שיהי' נפעל, כי כל דבר אשר הוא נמצא תמיד בלי שינוי יקרא בשם טבע. ולכן הנה הד' יסודות נקראים ונקובים בשם טבעים, וכמארז"ל (מד"ר במדבר פי"ד פיסקא כ"ד¹³) ג' מיני עולה ואחד לחטאת כנגד ד' טבעים (היסודות) שברא מהם הקב"ה העולם. והיינו להיותם תמיד מה שהם בלי התחלף[ednref_91_*] והשתנות, כי האש לא יהי' למים[ednref_92_*], והמים לא יהי' אש, וכן ברוח ועפר לכן נקובים בשם טבעים. וטעם הדבר שהד' קרבנות נחלקו בג' מיני עולה ואחד לחטאת, שהרי כולם הם טבעים ומדוע נתחלקו בג' מיני עולה ואחד חטאת. אך היא הנותנת, דהיות דשם טבע הוא שם כללי, לגולמי וצורי, פועל