תקכב

הידיעה וההשגה במוח דוקא, א"כ למה מיחסה אל הלב באמרו והיו הדברים כו' על לבבך, אלא העיקר הוא דבכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים⁸, והוא שדברי תורה יהיו אצל האדם בכל יום ויום כחדשים שיהי' לו חיות ותענוג בעסק התורה ולא כדבר המיושן שאין בזה חיות, כ"א יהי' לו חיות ותענוג כאלו היום נתנו מסיני, והוא ע"י עבודת הלב דוקא, א"כ הרי גם בזה מה שפנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש, הנה זה ג"כ מתנאי דרכי התורה, וצ"ל מהו ענינם בעבודה בנפש האדם. והנה רש"י פירש פנים בפנים וגו' א"ר ברכי' כך אמר משה, אל תאמרו אני מטעה אתכם על לא דבר כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח, הרי המוכר עצמו מדבר עמכם, דהב' דברות הראשונות אנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענום⁹, ושאר הדברות ע"י משה¹⁰. ודעת הרמב"ן¹¹ דכל הדברות שמענו מפי הקב"ה בעצמו, והבינו מפי הקב"ה רק ב' דברות ראשונות והשאר הבינו מפי משה, וזהו אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר הוי'¹², כי כל הדברות שמענו מפי הקב"ה בעצמו, וב' דברות ראשונות הבינו, ושאר הדברות הבינו ע"י משה¹³. והבחיי (בקונטרס שבסוף ספרו¹⁴) פירש¹⁵ פנים בפנים דבר ה' עמכם, כלומר התפארת בעטרת, פנים בפנים פי' פנים בתוך פנים מן החצון ראו הפנימי עכ"ל. ובפ' תשא ע"פ¹⁶ ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כתב¹⁷ וע"ד הקבלה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כמו פה אל פה אדבר בו¹⁸, ואיננו כמו פנים בפנים דיבר ה' עמכם, כי זה הי' בהשגתם של ישראל שהיתה מראה תוך מראה, כענין שכתוב¹⁹ עין בעין נראה אתה ה' עכ"ל, וצ"ל מאחר דפנים בפנים הנה זה הי' בהשגתם של ישראל, איך יתאים זה עם פרש"י הרי המוכר עצמו מדבר עמכם שזה עצמות אלקות ממש, וכפי שכתב הבחיי שזה הי' בהשגתם של ישראל ה"ז לבוש המעלים, שהרי השגתם אינו אלקות, וגם לא יתכן לומר כן שהיתה בהשגתם ממש, שהרי על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן²⁰, וטעם הדבר לפי שהי'