תקיג

הענינים זל"ז, דהלא תורה היא חכמה והשכלה בידיעה והשגה רחבה וכמאמר⁵ לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה בעיון, דעיקרה הוא במוח שבראש דשם משכן השכל, ויראת שמים ענינו ההתקשרות פנימי בהתעוררות וגעגועים בקבעומ"ש דעיקרה במדות שמשכנן בלב, ומוח ולב הם ב' דברים חלוקים בעצם מהותם ובטבע עניניהם א"כ מה שייכותם זל"ז, וכתיב⁶ אני חומה וגו' ואמרז"ל⁷ זו תורה, וצ"ל מהו"ע החותם והחומה דתורה, ומכללות הענין מובן דע"י חתום תורה בלמודי שהיא תו' ויראת שמים, הנה עי"ז הוא צור תעודה, וצ"ל ענינם בעבודה ברוחניות. אך הענין הוא דהנה אנו אומרים בנוסח דברכת יוצר, אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו, אדון עוזנו, צור משגבנו, מגן ישענו, משגב בעדנו, דלכאורה א"מ מדוע מרבים בבקשת רחמים, דברחמיך הרבים רחם עלינו, שהרי האדם לומד תורה מקיים את המצות ועוסק בעבודה שבלב למה צריכים להרבות בבקשת רחמים רבים, ולהזכיר כל אלו התשבחות אדון עוזנו וכו'. אך הענין הוא דהנה עצמות א"ס מרומם ונשגב, ומובדל לגמרי מערך ההשתל' וכמאמר⁸ המלך המרומם לבדו מאז, המשובח ומפואר⁹, המתנשא מימות עולם, שמובדל לגמרי, וזהו משובח ומפואר עדי עד¹⁰, דזה מה שהעצמות משובח ומפואר הוא עדי עד בבחי' א"ס, שמו הגדול דהכל הוא רק בבחי' שמו הגדול, וגם שמו הוא נשגב ומרומם כמא'¹¹ כי נשגב שמו לבדו, דגם בחי' שמו הוא נשגב ומרומם. והנה קודם לזה נא'|11 יהללו את שם הוי', וכל הילול ושבח מורה על הקירוב, ומאחר שמהללי' ומשבחים לשם ה' ה"ז בבחי' קירוב ואח"כ שאומר כי נשגב שמו לבדו מורה על הריחוק וההבדלה, וה"ז לכאו' סתירה מרישא לסיפא. אך הענין הוא דידוע שיש ב' בחי' שם¹², שם העצם ושם הפעולה, והיינו דכל שם הוא הארה לבד, אמנם בזה גופא הרי יש ב' בחינות ומדריגות, הא' שם העצם שהיא הארה עצמית הדבוקה בהעצם והיא כמו העצם, וכל הארה היא גילוי, הנה בהארה זו גופא הרי יש בה ב' מדריגות שהם ב' אופנים, הא' אם שהיא גילוי העצם, והב' שהיא גילוי מן העצם, אבל בכל אופן הנה בשניהם הרי ההארה היא דבוקה בהעצם, והב' הוא שם הפעולה דקריאת השם הוא ע"ש פעולתו, וידוע דכל פעולה היא חוץ להעצם, וכן הוא בהשמות דאלקים ואד' שהם נקראים ע"ש פעולתן, וכמא'¹³ אנת אשתמודע אדון על כולא, שהוא ההתהוות בפועל, משא"כ שם הוי' שאינו ע"ש ההתהוות בפועל, ואין זה סותר כלל למה שמבואר במ"א¹⁴ דעיקר ההתהוות הוא