תסא

ואשר עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו⁶⁸, והשבח הנפלא בבריאת עולם הגשמי באמרו הוי' אלקי גדלת מאד⁶⁹, ואי' במדרש תנחומא (פ' חיי⁷⁰) דרש ר' אלעזר גדול היית עד שלא בראת עולמך, ומאימת⁷¹ נתגדלת משבראת עולמך. דמבריאת העולם והשגחה פרטית נראה גדול הוי'⁷², הרים הגבוהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים⁷³, שבזה והדומה לזה רואים השגחה פרטית שהבורא ב"ה מכין לכאו"א מזונו ומחסהו, מה רבו מעשיך הוי'⁷⁴ בריבוי הנבראים⁷⁵ עד אין שיעור שהם חלוקים בטבעם וענינם, וכאמרז"ל (חולין דקכ"ז ע"א) שהי' ר' עקיבא אומר יש לך בריות גדולות בים ויש לך בריות גדולות ביבשה, שבים אילמלי עולות ביבשה מיד מתות, שביבשה אילמלי יורדות לים מיד מתות, יש לך בריות גדולות באור ויש לך בריות גדולות באויר, שבאור אילמלי עולות לאויר מיד מתות, שבאויר אילמלי יורדות לאור מיד מתות, הרי דלכל אחד מן הנבראים הרי חיותו כטבעו דוקא, והבורא ב"ה מסדרם כפי טבע בריאותם וכולם בחכמה עשית|74, דכל השבחים הללו הוא רק בדברים הגשמים, וטעם הדבר הוא דבאמת הנה התהוות הנבראים יש מאין הוא יותר נעלה במדריגת גדולת א"ס ב"ה ממה שנאצלו הנאצלי' מא"ס ב"ה⁷⁶, והענין הוא דהנה ידוע ההפרש בין השתל' עו"ע לבריאה יש מאין, דהשתל' עו"ע הוא שהעלול הי' כבר כלול בעילתו ואינו דבר חדש בעיקרו כלל אלא שיוצא מההעלם אל הגילוי, והגם דבעו"ע הרי יש בכמה אופנים וכמה ענינים⁷⁷, כמו העו"ע שבשכל ומדות, דשכל עילה ומדות עלולים, והעו"ע שבכל אחד מהם בענינו כמו העו"ע שבשכל עצמו, וכן במדות והעו"ע דמח' ודבור, והנה שכל ומדות עם היותם גם באופן ודרך עו"ע אבל בעצם מהותם ה"ה שני סוגים רחוקים זמ"ז, ואינו דומה העלול דמדות כמו שהם כלולים בהעילה דשכל לכמו העלול דשכל כמו שהוא כלול בעילתו, ועם היות דשניהם הרי העלול כלול בעילתו, ויוצאים מן ההעלם אל הגילוי, אבל עם זה ה"ה חלוקים בזה שבשכל ומדות הרי יציאת וגילוי העלול דמדות אין זה כיציאת הפרט מן הכלל, ובהעו"ע דשכל עצמו, ולפעמים גם במחו"ד הנה התגלות ויציאת העלול הוא כפרט היוצא מן הכלל, ואחר כ"ז הנה בכל אופן ודרך יציאת והתגלות העלול מן העילה הרי אין בזה שום התחדשות גמורה בעיקרה שהרי הגילוי במהותו הי' כלול תחלה בהעלם בהעילה, ורק בהיותו כלול בעילתו הוא נעלה יותר וכמו מדות הכלולי' בשכל