שמח

שממשיכים אותו ית' בבחי' קוין, שהו"ע המשכת המוחין במדות, וזהו שהעולם עומד, דעולם הוא בחי' ז"א ועמידת וקיום העולם שהם המדות הוא ע"י המשכת המוחין בהם. דזהו דכתיב (שה"ש ה' ט"ו) שוקיו עמודי שש⁷ מיוסדים על אדני פז, ואי' במד"ר במקומו שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו (מד"ר במדבר פ"י⁸), עמודי שש, שהי' מיוסד בששה ימים, מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותי' של תורה, דששה ימים הם ששה מדות העליונות⁹, וכמ"ש¹⁰ כי ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ, ואומר ששת ימים ולא בששת ימים¹¹, כי הששת ימים עצמם שהו"ע הששה מדות הם העולם, מיוסדי' על אדני פז שהם פרשיותי' של תורה, דתורה היא מוחין שהם החיות פנימי של המדות, דלמעלה אינו דומה כמו למטה, דלמטה הנה היסוד הוא למטה מהבנין, ולמעלה הנה היסוד הוא למעלה מהבנין¹². וזהו העבודה בהמשכת המוחין במדות, וכדאי' בפע"ח¹³, והעיקר הוא להמשיך בחי' מוחין פנימיים ועצמיים, דע"י המשכת המוחין בהמדות לא יש יניקת החיצונים מהמדות, שהרי מהמדות יכול להיות יניקת החיצונים, וכמו שאנו רואין במוחש במדות בנ"א הנה גם אפילו בדברים וענינים שהם דרכי התורה והמצוה, כמו בהוכחה בחיזוק שמירת קיום המצות וקביעות עתים לתורה וסידור הענינים שבזה, הנה מאחר שהדברים נעשים עפ"י המדות בלבד, בהכרח שמביא לידי דברים לא טובים, וגם שהם עפ"י תורה אבל בעיקרם הם מדות, וראי' לדבר מעבוד' דכתיב (משלי יח ב) לא יחפוץ¹⁴ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו, דהתגלות הלב לבד, היינו התרגשות והתפעלות המדות גם כשהם לעצמם יש בהם קצת טוב, הוא כסלות, כי מזה מסתעף יניקה לחיצונים, והיינו לבד זאת שצריכים להיות המדות שע"פ השכל, הנה עוד זאת שצריך להיות המשכת המוחין להמדות, דאז לא יש יניקה לחיצונים. דזהו"ע נט"י¹⁵ מה ששופכין מים על הידים¹⁶, ונטילת ידים הוא בג' פרקים שהם ג' ענינים כללי', הא' בקומו משינתו, הב' לתפלה ולכל דבר שבקדושה, והג' לאכילה, וטעם הדבר הוא שבסופי האצבעות יש צפרנים, וצריכים לדקדק שלא יהי' בהם דבר החוצץ אל הנטילה, והיינו דכפי הרגיל הנה שם הוא המקום שמתקבץ לכלוך מה שמונע בעד