שלד

ביניהם, וההפרש שבין העלם וגילוי, ועילה ועלול, דהגם דעו"ע יש בו השתוות וקירוב להעלם וגילוי ומ"מ הנה הוא זה רק מה שבעו"ע ישנו מעין העלם וגילוי, ונת' כי בעו"ע ישנו אופן מה שהעלול¹⁹⁰ במציאותו כלול בעילתו, ובזה גופא ב' דרגות, כמו העלול¹⁹¹ דהרהור כלול בעילתו דיבור שבמח', והב' כמו שהעלול דדיבור שבמח' כלול בעילתו מח' שבמח', וישנו אופן בעו"ע מה שהעלול כלול בעילתו רק במהותו ולא במציאותו.

טז) והנה בעומק הענין עם היות דבאופני עו"ע, הרי האופן דעו"ע מה שהעלול במהותו כלול בעילתו הוא נעלה הרבה יותר לגבי האופן דעו"ע מה שהעלול במציאותו כלול בעילתו, והיינו שנעלה יותר אופן העו"ע דשכל ומדות מכמו העו"ע דמח' ודיבור, דבמח' ודיבור הרי האותיות במציאותם כלולים בעילתם, ועם היות דאין העלולים שוים הן בעצמם כמו שנעשים מציאות לעצמם לגבי היותם כלולים בעילתם, שהם בדקות וברוחני' ובעילוי יותר, דאינו דומה העלול דהרהור כמו שנעשה מציאות לעצמו דענינו שמלקט ומסדר האותיות של המושכל ההוא השייכים להאופן ההוא, לכמו שעלול|191 זה עודנו עומד כלול בעילתו, דבזה שהוא רק באופן א' הרי לא ירד ממדריגתו ומשתוה לכל האופנים, דכולם הם בהשואה גמורה, ועם זה הרי כאו"א מהם אינו אלא אופן אחד, ומובן דגדלה מעלת העלול דהרהור בהיותו כלול בעילתו לגבי היותו מציאות לעצמו, ומ"מ אינו בדומה כלל לכמו שהוא בהעלול דדיבור שבמח' בהיותו למציאות לעצמו, דבהכרח לומר שיש הפרש בין זה דכל האופנים כלולים בעילתם בדיבור שבמח' לזה דדיבור שבמח' הוא מציאות לעצמו וכולל כל האופנים, דההפרש הוא, דזה מה שהאופנים כולם כלולים בעילתם הוא רק מה שיש יחס מאופן א' לזולתו, והיינו דכאשר כל אופן נעשה מציאות לעצמו אז הרי נודע רק האופן ההוא ובלתי נודע כלל שיש עוד אופן, ומהגילוי דאופן זה הנה בלתי מוכרע¹⁹² כלל שצריך להיות עוד אופן וכנ"ל. דזהו ההתחדשות דבמח' שבדיבור מה שמחדש בו אותו האור שהי' בו בהיותו כלול בעילתו, והיינו דבהיותם כלולים בעילתם הרי יש להם יחס האחד לזולתו, וזה מה שהעלול|190 דדיבור שבמח' נעשה למציאות לעצמו וכולל כל האופנים הרי אינו רק זה מה שיש יחס בין אופן לאופן, כ"א זה שכל האופנים יחדו הם דבר אחד שלם, וזה מה שהוא דבר אחד שלם הוא נעלה יותר מכמו שבכל אחד נרגש היחס גם לזולתו, ועם זה הרי מה שהעלול דדיבור שבמח' הוא מציאות לעצמו אינו דומה כלל לעלול זה עצמו כמו שהוא כלול בעילתו, ומובן במכש"כ מהעלול דהרהור, ומה העלול דהרהור שאינו אלא פרט א' ומ"מ הרי רחוק ערכו של עלול זה בהיותו מציאות לעצמו לגבי היותו כלול בעילתו, הנה מכש"כ בעלול דדיבור שבמח' שיש בו עילוי בהיותו כלול בעילתו מח' שבמח' לגבי היותו למציאות לעצמו. ובהכרח