שכג
בהגילוי מההעלם הנה כמו שהי' בהעלמו מתגלה, ואין בהגילוי התחדשות כלל, ובגילוי העלול מהעילה למציאות לעצמו הרי נעשה מציאות ממש, מה|20 שאינו בדומה כלל לגבי היותו כלול בעילתו, ולא כל העלולים שוים, דאינו דומה העלול דהרהור ביציאתו למציאות לעצמו לגבי היותו כלול בעילתו, לכמו העלול דדיבור שבמח' ביציאתו למציאות לעצמו לגבי היותו כלול בעילתו, אבל עם כ"ז הנה העלול במציאותו ממש כלול בעילתו, וביציאתו למציאות לעצמו הרי נשתנה מציאותו ממש לגבי היותו כלול בעילתו, דבזה הוא ההפרש בין העלם וגילוי לעו"ע, דבהעלם וגילוי הנה אותה המציאות שהיתה תחלה בההעלם מתגלה כמו שהוא, והעילוי דבעו"ע הוא מה שבגילוי העלול מהעילה הרי נשתנה בגוף ועצם מציאותו מכמו שהי' תחלה כלול בעילתו.
י) והנה יש עוד אופן בעו"ע, שבו וע"י יובן יותר|20 ההבדל שבין העלם וגילוי ובין עו"ע, וגם יובן העילוי בעו"ע לגבי העלם וגילוי בענין ההפרש שישנו בהעלול עצמו ביציאתו למציאות לעצמו לגבי היותו כלול בעילתו, ועם היות שהם רחוקים זמ"ז, היינו כמו שהוא מציאות לעצמו לכמו שהוא כלול בעילתו הוא כמו באין ערוך ביניהם, מ"מ הנה כל פרטי הגילוי של העלול בהיותו למציאות לעצמו וכל ההסתעפות הנה הכל כאשר לכל בא אך ורק מאותה הבחינה והמדריגה של העלול כמו שהוא כלול בעילתו, אף שהוא בהיותו כלול בעילתו כמו ענין אחר לגמרי לגבי אותה הבחינה ומדריגה של העלול בהיותו מציאות לעצמו. דהנה העו"ע דמח' ודיבור הוא שמציאות העלול כלול בעילתו, ורק זה מה שמציאות זו גופא בהיותה כלולה בעילתה היא בדקות ורוחניות יותר, וביציאת וגילוי העלול מתגשם מציאותו ביותר, ויש אופן בעו"ע שגם עלול129 זה הוא כלול בעילתו, אבל אין זה מה שמציאות העלול כלול בעילתו, כ"א רק שמהותו של העלול כלול בעילתו. והנה הגם דבכל דבר הרי המהות והמציאות הם אחוזים קשורים ודבוקים זב"ז, באופן שא"א להפריד ולחלק ביניהם כלל, עד אשר לא ימצא שום מהות נברא או גם נאצל שלא יהי' לו מציאות, אשר המציאות ההיא מה שתהי'130, הנה לבד זאת שהוא לכאורה יסוד מהותו מה שהוא, ומתארו בתוארו העצמי, הנה המציאות עצמו מגבילו ומגדירו ממהות נברא או נאצל זולתו שאינו כמוהו, א"כ הרי המהות והמציאות אחוזים וקשורים יחד מבלי אשר ימצא ראש וסוף, דמהות ענינו העצמי הוא נגזר ממלת מהו, שזהו שם השאלה, אשר יתכן אך ורק כאשר כבר ישנו המציאות שהוא הישות שאז נופל שם השאלה מהו ישנו, אַז עס איז דאָ אַ פאַראַן איז שייך צו פרעגן וואָס איז פאַראַן, והמענה הוא תואר המהות מה שישנו, וכמו כאשר131 שואלים על האדם מהו, הוא|20 רק כאשר כבר ישנו מציאותו של האדם, אַז דער מציאות איז פאַראַן, ואז132 נופל השאלה מהו, דאז הוא השאלה מהו הישנו של
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.