רסד
וכמו בהשגת ענין מ"ש124 אני הוי' לא שניתי, וכמאמר125 אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע שהוא הכל בהשואה גמורה126, וכתיב127 בי"ה הוי' צור עולמים, וארז"ל128 ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז, דעוה"ז ועוה"ב כולל כללות ההשתלשלות מרכ"ד עד סוכ"ד ובראם הקב"ה בב' אותיות, ויתבונן בהעדר תפיסת מקום דב' אותיות, ובהתבוננו היטב בזה נתחדש לו בהבנתו כי ב' אותיות אינם תופסים מקום גם בהאדם לגבי הדיבור שלו ובפרט לגבי המחשבה ומכש"כ לגבי הנפש שמלאה אותיות129, שכ"ז הוא בנפש שהוא נברא הנה ב' אותיות אינם תופסים מקום, וא"כ הרי מובן העדר תפיסת מקום דב' אותיות למעלה ב"ה130, ומאיר אצלו הענין במוחו וגם בלבו, ועי"ז מתעורר באהבה אל האלקות המושג במוחו ונגלה אליו, אבל ענין ההודאה הוא שמודה דהדבר הוא כן, והיינו דהגם שאינו משיג הענין בשכלו, שז"ע חשך שהדבר נעלם ממנו ומ"מ הוא מודה על האמת, דאם הי' מבין הדבר ברוח בינתו הרי אינו צריך להודאה, כי הי' מחזיק הדבר כן מצד השגתו והבנת כלי שכלו, וכל ענין ההודאה הוא רק בדבר שאינו משיג, והיינו דכשאינו משיגו ה"ה מודה, אבל בענין הביטול הרי הביטול דהודאה הוא למעלה יותר מהביטול דהשגה, דהנה בהשגה הרי מאיר לו אור וגילוי וה"ה נמשך אל האור, והביטול שלו הוא מצד חיוב השכל, דהשכל עצמו מחייב את הביטול, ולזאת הנה עצם הביטול הרי אינו בהנחת עצמותו, מאחר שזהו ע"י השגה וגילוי ומצד חיוב השכל, אבל בהודאה שאינו משיג ואין בו גילוי אור ומ"מ הוא בטל ה"ז פלא יותר, והיינו להיות שיש בו מבחי' האמת בעצם, ע"כ הוא מודה ובטל למה שהוא אמת, ועצם הביטול הוא בבחי' הנחת עצמותו שהוא הביטול בעצם המהות, ומ"מ הרי יש יתרון בבחי' ברכה שהוא בחי' גילוי אור, משא"כ בהודאה שאין בזה גילוי אור, ועיקר העבודה הוא שאחר ההודאה יהי' בחי' ברכה והיינו ההמשכה והגילוי שע"י הודאה, וזהו ואמונתך בלילות אשר בעוה"ז שנמשל ללילה שבה חשך כפול ומכופל ואינו מאיר גילוי אלקותו ית' בגילוי לעין כל, והיינו מצד כי מלכותך מלכות כל עולמים|75 דהתהוות העולמות הוא מבחי' מל' שהוא בחי' שם והארה לבד, וכנודע131 בענין מלך132 שמו נקרא עליהם, דכל עיקר ענין הנהגת המדינה בכל סדרי' ועניני' מה שהוא טובת המדינה, הוא ע"י מנהיג המלוכה, ולכן הרי כל הפקודות והגזירות בעניני הנהגת המלוכה נאמרים בשמו, שהוא הגוזר והפוקד, ואינו אלא שם בלבד, שהרי אין זה מה שמנהיג המדינה בעצמו הוא בכל מקום, אלא התפשטות שמו בלבד
הערות
- 124. מלאכי ג, ו.
- 125. בתפלת שחרית.
- 126. ראה תניא פ"כ. תו"א ויקהל פז, א. לקו"ת אמור לא, א. דרושים לר"ה סא, א. ובכ"מ.
- 127. ישעי' כו, ד.
- 128. מנחות כט, ב.
- 129. ראה לקו"ת בחוקותי מה, ד. ספר המאמרים תרצ"ו ע' 110. וש"נ.
- 130. ראה תניא פ"כ-כא.
- 131. ראה לקו"ת אמור לא, ג. ובכ"מ.
- 132. ע"פ פיוט אדון עולם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.