רמה

האור ממנו הוא כמו המאור שהוא פשוט בלי התחלקות ובלי גבול, ושם אלקים הוא מקור הכלים, שבהכלים הנה בהם מתצמצם ומתעלם האור, ועוד יותר כי הכלים מגבילים את האורות, שהרי ע"י הכלים הוא מה שהאורות באים בבחי' התחלקות חכמה וחסד, והגם דכלים דע"ס ה"ה מגלים את האור המלובש בהם, דהמשל בזה מגוף האדם שאברי הגוף המה כלים לכחות הנפש, דכח השכל הרוחני המתלבש במוח שבראש הנה חומר המוח מגלה את אור השכל הרוחני, וכאשר המדות מתלבשים בהלב הנה הבשר והדם שבלב מגלים החסד והגבורה או האהבה והיראה הרוחנים וכן הוא בעין שמגלה כח הראי' הרוחני' וכן בכל האברים שהם כלים המגלים את הכחות המתלבשים בהם שהדוגמא מזה למעלה הוא מה שאי' בת"ז¹⁰ במאמר דפתח אלי' חכמה מוחא, בינה ליבא חסד דרועא ימינא גבורא דרועא שמאלא, הרי שהכלים מגלים את האורות, הנה שניהם אמת שהכלים מגלים את האור וגם מעלימים ומסתירים על האור, אמנם זה מה שהכלים מגלים את האור הוא רק חיצוניות האור אבל על עצם האור הם מעלימים ומסתירים. דהמובן מכ"ז הוא דהוי' מדה"ר והגילוי, ואלקים מדה"ד והצמצום, שם הוי' מקור האורות ושם אלקים מקור הכלים, א"כ איך הוא הוי' אלקים כולא חד.

והנה בזח"ב דקס"א ע"א בהמבואר שם בענין אתה הראת לדעת¹¹, איתא, אמר לון משה (לישראל) עד השתא איצטריכנא למילף לכו כמה דילפין לרביא וכו' ואוליפת עד הכא למינדע¹² ולאסתכלא ולמיעל ברזא דמהימנותא ומאי איהו, כי הוי' הוא האלקים, הרי ידיעה זאת היא ידיעה ברורה שהרי נותן בה¹³ שיעור באופן הידיעה והוא לאסתכלא, שהוא העיון וההסתכלות, ובמה הוא הידיעה וההסתכלות למיעל ברזא דמהימנותא, הרי לכאורה דעת ואמונה הם ב' ענינים¹⁴, אשר כל אחד מהם מתואר בענינו, דעניניהם שהוא מהותם העצמי הפכים זמ"ז, דענין האמונה הוא למעלה מזה שאפשר להיות נתפס במושג ואף גם במושכל, ודעת הוא ידיעת והרגשת המציאות ההוא במה שהוא מבין ויודע, פאַרשטיין און פילען בשכלו דאָס וואָס ער פאַרשטייט און ווייס, וא"כ מהו אומרו ואוליפת עד הכא למינדע ולאסתכלא ולמיעל ברזא דמהימנותא, שהוא מלמד לישראל לידע ולהסתכל ולכנוס בסוד האמונה, והפתח ושער לכניסה זו הוא כי הוי' הוא האלקים. אך הענין הוא דהנה כתיב¹⁵ ומשה הי' רועה וכמבואר בארוכה במד"ר¹⁶ דהרועה הנה לבד זאת שצ"ל יודע ובקי בטיב המרעה הנה צ"ל בעל רחמנות וסבלנות, ומרע"ה הוא רעיא מהימנא