קטו

עסק התורה להתעסק לעשות כתות כתות עוסקים בתורה, דעיקר ענין לימוד התורה היא שתהא נקנית בהאדם, והיינו שהתורה תהי' קנין נפשו, וקנין זה הוא נקנה כאשר הוא לומד תורה בחבורה, ואיש את רעהו ידברו בעת הלימוד בפרטיות הסוגיא או ההלכה שלומדים, שהדיבור הלזה מורה על החיות פנימי שיש לו בלימודו, והיינו שהדבר נוגע לו, ער איז אין דעם אַראַיינגילייגט און עס אַרט אים דער ענין, וכמו שאנו רואין בטבעי בנ"א בענין עוסק מו"מ או עבודת מלאכה דיש מי שעוסק במו"מ או עושה איזה מלאכה ופועל, וכל עשיותיו הם רק לפי ההכרח לפי עסקו ולפי עבודת מלאכתו, ויש מי שיש לו ענג בגוף ועצם כלכלת העסק או מלאכתו ועושה זה בחיות, עס איז אים דיא עצם התעסקו' גישמאַק, וטעם הדבר הוא לפי שעסקו זה או מלאכתו היא קנין נפשו, וכן הוא בענין לימוד התורה שצריכה להיות קנינו ושיהי' בחיות פנימי, וקנין זה הוא בלימוד התורה בחבורה וברבים דוקא בבתי כנסיות ובבתי מדרשים, וכמו בעסק גשמי הוא עושה אותו במקום שהרבה בנ"א מצוים שם, ומשתדל להיות עסקו במקום שהרבה אנשי' עוברים ושבים נמצאי' שם, כן הוא בענין לימוד התורה שצריכה להיות נלמדת ברבים דוקא, ובזה מקיימים מצות צדקה וגמ"ח ברוחניות. דהנה אי' בספרים9 דאאע"ה הי' נדיב בממונו גופו ונפשו, דעבודתו הי' שהי' מכניס אורחי' ומאכילם ומשקם והי' טורח בעצמו לשרתם בכל המצטרך להם10, וכל זה הי' בשביל כוונה אלקי' לפרסם אלקותו ית' בעולם11, והעולה על כולנה הוא שהי' נדיב בנפשו, דהגם שהי' משכיל נפלא12 ויודע דעת עליון וצמצם את עצמו ללמוד עם אנשי' גסים ופשוטים ביותר לבאר להם כי יש בורא עולם יחיד ומיוחד והוא ית' מנהיג את העולם כולו ומשגיח על כל נברא ונברא בפרט להזמין לו מזונותיו בעתו ובזמנו, וזהו נדיב בנפשו, דהגם כשהי' לומד לעצמו הי' לומד עניני חכמות עמוקות בחקר אלוקה, הנה הניח את זה והתעסק ללמד עם אנשי' פשוטי'. דכן הוא בענין לימוד התורה ברבים דגדלה מעלתה במאד. וזהו"ע עוסקים בתורה, דלימוד התורה יהי' ע"י התעסקות, דכאו"א יתעסק להרבות לומדי תורה ברבים.

והנה מכל הנ"ל מובן דההתעסקות בתורה היא מעלה כפולה ומכופלת שלומד תורה בקביעות זמן ומקום, וע"י הלימוד ברבים הנה דברי תורה נקנים בנפשו, ועושה גמילות חסד בנפשו שגורם טובה רבה לזולתו. ולפ"ז צ"ל אומרו עלבונה של תורה, מעלבון שעולבים את התורה, שהיא עלובה על שאין לה עוסקים. והנה עלבון הוא בזיון, ומכל הנ"ל מובן דההתעסקות בתורה היא מעלה גדולה ונפלאה במאד, וכאשר הלימוד דתורה אינו באופן הנ"ל דהתעסקות בתורה הרי חסר המעלה הגדולה, ואמת הדבר כי העדר המעלה הוא חסרון, ומרוממות הפלאת ענין המעלה מובן גודל פחיתת ענין חסרון, אבל עם זה הרי ענין החסרון אינו ענין

הערות

  1. 9. ארחות צדיקים שער יז. וראה לקמן ע' שצג. ספר המאמרים תרפ"ט ע' 90. וש"נ.
  2. 10. ראה סוטה י, א. ב"מ פו, ב.
  3. 11. ראה סוטה שם ואילך.
  4. 12. ראה ספר המאמרים שם ע' 98. וש"נ. לקמן ע' תיא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.