צד
עכ"ל. הרי שביאר דהוצאת יש מאין ואפס המוחלט נקרא בשם בריאה, ואשר היא הנמצא מן האין הרי אין זה דאופן התהוותו של היש הוא דהיש הגמור מתהווה מן האפס המוחלט, אלא שיש בזה סדר והדרגה, דתחלה הוא יסוד דק שאין בו ממש רק שהוא כח ממציא, ויש בו ב' ענינים, הא' שמוכן לקבל הצורה, והב' שמוכן לצאת מן הכח אל הפועל, ואחר שברא הקב"ה את היסוד הדק שהוא החומר הראשון הנה לא ברא דבר, אלא מכאן והלאה יצר ועשה, והכל הוא מן החומר רק מה שהוא ית' הלביש את הצורות ותיקן אותם.
ולהבין כ"ז ילהק"ת מנת"ל דרשימה הוא רושם בעלמא, וכמו שהאריך הפרד"ס|355 שהוא רק היציאה מאינו לישנו, שאין הישנו עיקר אלא שהעיקר הוא מה שאין זה אינו, ונת' שהוא כעין תואר השלילה שהוא התואר האמיתי, דשלילה הוא מה ששוללים כל מה שהוא העדר והיפך, וכמו ביכולת העצמות ששוללי' כל מה שהוא העדר היכולת ובמילא הוא ית' יכול, ובכלל הן שלילת ההעדר הוא גם היכולת דהשתל', דיכולת דהשתל' הוא בפרטים, והוא היכולת דכח ויכולת העצמות בהפכים, והוא יכולת היכולת, וכן הוא בתואר ששוללים החכ' דהשתל' שאינה חכ', ונת' דיש שכל הנעלם, אבל אמרתי אחכמה, דאפס קצהו נודע, אבל שכל מופלא הנה גם אפס קצהו אינו ידוע כלל לפי שאין לנו מושג בלא מקום ולא זמן, כי הענין דבלי מקום יש לנו קצת מושג מפני שדוגמתו ישנו גם בכחות הנפש, וכמו שכל רצון ומח' שהם במקום א' הרי מזה אנו יודעים שישנו בלי מקום, והוא רק בידיעה בלבד, אבל מהו אין אנו יודעים, וכ"ז הוא בלי מקום דנבראי', אבל לא מקום ולא זמן דאלקות בלתי מושג לנו ומופלא מאתנו, הנה כן הוא בחכ' דאצי' שמופלא חכ' דעתיק, וכשם שזה מה שמופלא מאתנו הוא מופלא גם מן מקור השכל שהוא כח המשכיל, הנה כן הוא גם באצי' שמופלא גם מבחי' ח"ס, וכשם דטעם הדבר מפני מה חכ' דאצי' מופלא משכל אנושי ומחכ' דבי"ע לפי דשכל אנושי מוגדר בהגדרת הזמן ומקום, הנה כמו"כ מה שמופלא חכ' דעתיק מחכ' דאצי', לפי שחכ' דאצי' מוגדרת בגדר החכ' שהוא גדר האור וגדר הגילוי, ובמילא מוגדרת גם בגדר נקודה, משא"כ חכ' דעתיק, ולהיות שאינה מוגדרת בגדר האור לכן גם אינה מוגדרת בגדר הגילוי, וא"כ אינה מוגדרת בגדר נקודה, וכשאינה נקודה היא בבחי' מרחב, ומרחב עצמי, דכ"ז אנו יודעים אבל אין זה מה שאנו יודעים מהו, ולכן הנה תוארי השלילה היא ידיעה גדולה ורחבה במאד ובה יגיע האדם לידי מעלות נשגבות בהשכלה והשגה כנ"ל, והם תוארים אמיתים כלומר קרובים אל העצם יותר מכמו תוארי החיוב.
לז) והנה כ"ז הוא בהמדרי' שאחר הצמצום, והיינו שבהשגת הגילוים דאוא"ס ב"ה יש ב' בחי' ומדריגות, שהם השגת החיוב והשגת השלילה, אשר גם בזה הנה תוארי השלילה הם התואר האמיתי, אשר מזה יובן במכש"כ כמו שהוא בהבחי' שלפני הצמצום דאינו שייך כלל הידיעה בדרך ואופן השגת החיוב, והיינו במהות הדבר כנ"ל, כ"א השגת השלילה, דכל מה שהוא בגילוים אינו שייך בהעצם, וזהו דרשימו הוא כח הגבול שבא"ס הוא רק שהוא רושם בלבד, וכמו ענין השלילה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.