נו

נקרא²⁷⁰ נהורא אוכמא, לפי שאין זה העבודה דנה"א מצ"ע, ויבאר דהעבודה הוא באש של מטה דמצוה להביא מן ההדיוט, דזה לעו"ז עשה האלקים, וכשם שהנה"א יש בו מוחין ומדות ולבושי הנפש דקדושה, כן הנה"ב ציור קומה במוחין ומדות ולבושי' רעים, וכמו הבה נתחכמה דלעו"ז, וכל השכלותיו דנה"ב להשכיל בטוב הגשמיות דעי"ז נולדי'²⁷¹ המד"ר²⁷² המביאים מח"ז וכו', והעצה לזה להיות ד"ת חקוקים במוחו ולהשתדל לעצור בעד המחשבת²⁷³ חוץ ולבלום פיו מלדבר דיבורים רעים, כי הדיבור מגלה עומק הטוב שבנפש, בקדושה הם אותיות התורה והתפלה ובלעו"ז עומק הרע דנה"ב שבא בהתגלות ובהתגשמות, וכתיב הוי מושכי עון²⁷⁴ בחבלי השוא, וע"י אומנות היצה"ר נעשה כעבות העגלה חטאה, וזהו שומר פיו באכילה במה שמוכרח לו ולשונו בדיבור בעניני עולם שלא בהרחבת הפה והלשון הוא שומר מצרות נפשו, דצרות הנפש ר"ל קשים מצרות הגוף ר"ל, ושמירתם ע"י שמירת הפה והלשון, ולהיות דמחדו"מ של הנה"ב הוא התפשטות המד"ר ע"כ כל העבודה צ"ל בביטול והעברת הרע דמד"ר ובמילא יבטלו המח"ז והרהורים ודיבורים רעים המתפשטים ממנו, והוא ע"י העבודה בהתבוננות בגדולת ד' בהתהוות העולמות והנבראי', ועי"ז גם הנה"ט מתפעל וירצה שיהי' גילוי אלקות בעולם.

כג) והנה אהבה זו הבאה מצד ההתבוננות באור וחיות אלקי המהווה את העולם והנבראי' הרי כללות אהבה זו היא בחיצוניות הלב לבד, ועם היות דמעלתה בב' ענינים כנ"ל, מה שהיא בקירוב לשכל הטבעי ע"י שכל אנושי, ומה שנוגע בעבודה בפו"מ בכל היום להיות עשיותיו לש"ש, והיינו העסק בתו"ע²⁷⁵ ובקיום המצות בפו"מ במדות טובות, ומה שמחלקים זאת בב' עניני' דלכאו' הוא ענין א', דמאחר שגם הנה"ט מתפעל באהבה וחפץ שיהי' גילוי אלקות בעולם הרי אז ודאי דכל עשיותיו צריכים להיות לש"ש. אך הענין בזה הוא, דלבד זאת שבעת ההתבוננות בכל הנ"ל איך שהעיקר הוא האור והחיות האלקי וכל הנבראים טפלים ונגררים אחרי חיותם כנ"ל, הנה בעת ההתבוננות צריך להרגיש זאת בעצמו, דערהערין דאָס אין זיך, ער דאַרף דאָס דערהערין אין זיך, דאָס הייסט אַז אין זיך דאַרף ער פיהלין אָט דאָס ואָס ער פאַרשטייט ויא דאָס איז בכל הנבראים, הנה לבד זאת הרי בעת ההתבוננות צ"ל אצלו כוונה מיוחדת אודות הענין פרטי שלו כמו המדה פרטית שמברר אותה, דהנה כל עבודה ובירור צ"ל בסדר והדרגה, כי בפעם א' אי אפשר לברר הכל ולתקן את הכל כ"א לאט לאט[ednref_47_*], הנה בהמדה שהוא עסוק