מו

ואיש, ויש מעלה בגבר על אנוש, דאנוש מורה על החלישות, וכמ"ש²¹⁹ עקוב הלב מכל ואנוש הוא, דאנוש פירושו חלוש, והוא היותר נמוך מכולם, ואדם הוא למעלה מכולם, וכתיב²²⁰ אדם אתם ואמרז"ל (יבמות דס"א ע"א) אתם קרוים אדם. ולכאו' א"מ דלאחר העבודה דיוהכ"פ הנה בתפלת נעילה כשבא להזכיר במעלת ישראל למה מכנה אותם בשם אנוש, ומהו"ע ותכירהו לעמוד לפניך.

התחלה. אדם שכל, איש מדות, גבר תוקף, אנוש חלוש, ויקשה מהו המעלה באנוש שמזכירהו בנעילה לשבח.

ולהבין כ"ז ילהק"ת משנת"ל דאור וחיות הנבראי' כמו שבא להתלבש בהנבראי' ה"ה מתגשם לפי ערכם ומהותם של הנבראים, וכן הוא גם בנבראי' העליונים, דאינו דומה חיות הנברא בהתלבשותו לכמו שהוא כלול במקורו שהוא נעלה ומשובח באין ערוך, ומזה הוא התפעלו' המלאכים, והגם דחיות כל הנבראי' בהיותם כלולים במקורם הרי גם שם הם חלוקים זה מזה, ומ"מ הנה עמידתם שם הוא באופן משובח באין ערוך, וע"ד הגדרת זמן ומקום רוחני להגדרת זמן ומקום גשמי, וכן אופן הביטול מורה על גודל מעלתם בהיותם כלולים, ויבאר בענין לבושי מח' ודיבור, דמעשה שבדיבור שהוא גילוי ממש אל הזולת הן הנה האותיות דמח' שבמח', ומ"מ הם באין ערוך כלל לכמו שבא בגילוי ממש, וכן הוא בחיות הנבראי', דהגם שהם כבר חיות מוגבל להחיות, הנה בהיותם עודם כלולי' במקורם, ה"ה במעלה משובח באין ערוך, וכאשר אור וחיות זה בא להתלבש בהנבראי' נתגשם כערך²²¹ הנברא להיותו כח הפועל בנפעל, והכח עצמו נקרא פעולה, ויבאר ההפרש בין כח ופועל דכחות הנפש שהוא רק התקשרות הפועל בנפעל שאינו לצורך קיומו של הנפעל, ואמיתת כח הפועל בהנפעל נמצא בו תמיד לצורך קיומו של הנפעל, ולכן האור והחיות עצמו נקרא ג"כ חושך שהוא נהורא אוכמא. ויבאר ענינו בעבודה דכל ההתקשרות הוא ע"י התפלה בעבודת ההתבוננות, הללו את ה' מן השמים, דמצבא השמים אנו יודעי' אוא"ס הסוכ"ע, השמים מספרים כבוד אל, והעלי' בסולם ההתקשרות הוא בסדר, דתחלה צ"ל ההתבוננות בדברים התחתונים דדומם וצומח, שהעיקר הוא החיות והגוף נגרר, וע"י ביטולו של הגוף והאברי' מקבל חיותו מהנפש, ובקלקול ח"ו אינו מקבל, וכן ע"י הביטול לאלקות הוא כלי לקבל חיות מאלקות, יראת ה' לחיים, ובאמת כל הנבראים בטלים רק שמפני גשמיותם אינו ניכר בהם הביטול האמיתי, והוא מפני ירידת העולם בחטא עה"ד, וכן המזלות הרוחני' בטלים לגבי למעלה עד שרשם הראשון בחי' מל' דאצי'. וזהו אתה עשית את השמים בריאה, הארץ וכל אשר עלי' עשי', הימים וכל אשר בהם יצי', ואח"כ אומר ואת"ה, וא"ו ההמשכה מא' עד תי"ו להחיות את כולם, ולכן הנה כל הנבראים טפלים ובטלים ונגררים אחר החיות האלקי המתלבש בתוכן ומחי' אותם.