תצה

הסכת ¹ ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם לד' אלקיך², ופרש"י בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת עמו בברית, ובגמ' (ברכות דס"ג ע"ב) הסכת, הס ואח"כ כתת ופרש"י שתוק כמו ויהס כלב (במדבר י"ג³) שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך ואעפ"י שאינה מיושבת לך, ואח"כ כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות ותרץ תירוצן עד שתתיישב לך, כדרבא (שם) דאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה ופרש"י יעיין, דכך היא ענינה ודרכה של השגה דתחלה צריכין לקבל השמועה עד שתהא שגורה בפה, דזהו אמיתת ענין קבלת דברי הרב דבעת שהוא שומע אל יחשוב בהשגת הענין והבנתו כ"א לקבל דברי הרב כמו שהן ויחזור עליהם ריבוי פעמים עדי שיהיו שגורים בפיו כמו שאמרם הרב, ואח"כ יהגה שיעיין בכל פרט ופרט, וזהו הסכת הס הוא חכ' שהיא נקודה וגדר החכ' הוא שתיקה וכמא'⁴ סיג לחכ' שתיקה ולכן פרש"י שתוק וענין השתיקה הוא כמו ויהס כלב שהשתיק את המבלבלי' אל האמת כמו"כ ענין הס שהוא שתיקה להשתיק כל הסברות העולות בהשקפה ראשונה, ואח"כ יהגה שהו"ע ההבנה וההשגה דבינה דענינה העיון וההסתכלות החזקה בכל פרטי ההשכלה ההיא עם כל פרטי סברותיהם, וזהו הסכת ושמע ישראל, דהלימוד וקבלת דברי ההשכלה וההבנה בעיון הוא בשמע ישראל, אַז אַ איד זאָל האָבין דעם דער הער, והיינו דכל תכלית ענין העבודה הפנימית הוא שיהי' השמע, עס זאָל זאַיין דער דערהער, עס איז פראַן הערין און עס איז פראַן וואָס מיא רופט דער הערין⁵, הערין איז אויך אַ מדריגה אָבער עס איז מער ניט ויא גיהערט ער קאָן הערין דאָס און קאָן הערין נאָך עפּעס אויך און אפילו אַז דיא אַנדער זאַך איז אַ דבר הסותר צוא דער זאַך, דער הערין איז אַז עס פאַרנעמט אים עס איז עם נוגע און עס בלייבט ניט קיין אָרט פאַר קיין אַנדער זאַך ער איז אין גאַנצין פאַר נומען מיט דעם, ולכן ההפרש בין הערין און דער הערין, הערן אין לו תולדות כי אינו נוגע אל הפועל כלל, ואינו אלא זה דבשעה ששמע זאת הי' עסוק בזה ולא שמע דבר וענין אחר, ועוד זאת כי יכול להיות אַז פון הערין ובפרט בעת רצון אשר שערי רחמים פתוחים זאָל פון דעם הערין אויך ווערין אַ דער הער, כמו בעת השמחה וזמן עת רצון אַז שערי גילויים זאַיינען פתוחים