תעא

כי 2 אל דעות הוי' ול"א (ול"ו קרי) נתכנו עלילות3. ואמרז"ל (ברכות דל"ג ע"א) גדולה דעה שניתנה בין ב' אותיות ופרש"י בין שני4 הזכרות. דמזה מובן ב' ענינים, הא' שישנה דעה סתם וישנה דעה גדולה, והב' דהדעה שניתנה בין שתי ההזכרות הרי ישנה דעה שקרובה יותר להזכרה ראשונה, וישנה הדעה שקרובה יותר להזכרה שני', דהזכרה ראשונה הוא שם אל והזכרה שני' הוא שם הוי'. ומאחר דאמר גדולה דעה שניתנה בין שתי ההזכרות הרי מובן מזה ששניהם פועלים בה. ובזה דוקא הוא מעלתה בגדלותה, כדבר הניתן באמצע שזהו מעלתו. וזהו כי אל דעות הוי' דעות ל' רבים5 שהם שני דעות ד"ת וד"ע6. ד"ת למטה יש ולמעלה אין, וד"ע למעלה יש ולמטה אין. ד"ת הוא דעת הנבראים, דדעת הנבראים והשגתם הוא שלמטה יש, שהנברא מרגיש א"ע ואת העולם למציאות דבר ויש, ולמעלה אין דהמקור המהווה אינו מושג ומורגש בנבראים והיינו שהנברא עצמו יודע שיש מעלה ומטה, ויודע דהמקור המהווה הוא מעלה, והוא שנברא ונתהווה מהמקור שלמעלה הוא מטה, וע"כ נקרא הנברא יש לפי שזהו מורגש אצלו. והאלקות השופע בו להיות שאינו מורגש אצלו ה"ז נקרא אין. שהרי התהוות הנברא בבחי' מציאות יש כפי רצון העליון שיהי' נברא בע"ג גשמי ושהוא יהי' כלי לאלקות ודירה אליו ית', הרי התהוותו הוא ע"י שאינו מרגיש את מקורו. דאם הי' מרגיש את מקורו אז הרי לא הי' במציאות יש כלל, ודוקא ע"י העלם והסתר הבורא מהנברא הנה עי"ז נעשה בבחי' מציאות יש. שזהו ההפרש בין הנבראים דעלמא דאתכסיא להנבראים דעלמא דאתגליא7. דבנבראי' דעלדאתכ"ס נרגש בהם מקורם, ולהיות שמרגישים את מקורם הנה משו"ז אינם בבחי' מציאות לעצמם. וכמו דגים שבים שמובלעים במי הים ובזה דוקא הם חיים. דמקורם הוא מהמים וכאשר הם מובלעים במקורם ומקבלים חיותם ממקורם שנרגש בהם אז ה"ה חיים, וכשהם פורשים ממקורם אין להם חיים8, אבל ברואים שביבשה הנה הגם שהארץ היא מקורם שהתהוותם הוא מהעפר וכמאמר9 הכל הי' מן העפר ומקבלים חיותם מהארץ, ומ"מ הנה אופן קבלת חיותם הוא כשהם נפרדים ממקורם, אשר כמו"כ הוא בנבראים דעלדאת"ג הנה מציאותם הוא דוקא ע"י שאינם מרגישים את מקורם ולהיות שאינו מורגש בהם ה"ז נקרא אין, ועם היות שהנבראים אינם מרגישים את מהות מקורם, אבל עם זה הרי יודעים שיש מקור המהווה ומחי' אותם. וידיעה זו איננה רק ידיעה שכלית, שכל בר שכל יודע ומשיג בשכלו בהשגה גמורה כי אין דבר עושה את עצמו10 ואין דבר חי מעצמו, ובהכרח שיש מקור המהווה ומחי' את היש, כ"א הוא ידיעה מוחשית מורגשת בפעולה ממשית, אשר ע"כ היש בטל אל האין, אבל ביטול זה הוא רק ביטול היש בלבד והיינו שהביטול הוא מרחוק, דמאחר שאינו נרגש בהם מהות חיותם אינו ביטול במציאות כ"א ביטול היש בלבד. אמנם ד"ע למעלה יש ולמטה אין דדעה זו היא דעה העליונה שהיא הדעה האמיתית דלמעלה יש שהוא יש האמיתי ולמטה אין דכולא קמי' כלא חשיבי כלל. דכן הוא בבחי' האור שנרגש בו מקורו וע"כ הביטול הוא בבחי' קירוב ובבחי' דבקות ממש. וההרגש הוא שהמקור שהוא העצמי זהו סבת מציאותו, היינו שאינו מציאות לעצמו כ"א כל מציאותו הוא מן העצמי, וממילא הוא אינו בבחי' מציאות, דמאחר שהעצמי הוא סבת מציאותו, הרי מציאותו הוא מה שאינו מציאות, ועי"ז גופא הנה הביטול שלו הוא ביטול במציאות ממש. וכן הוא בהמדרי' שמאיר גילוי אוא"ס הוא בבחי' כלא חשיב, היינו דשם הוא ההרגש, דער דערהער, איך כי הוא לבדו הוא ואין זולתו11.

הערות

  1. 2. מאמר זה נדפס בקונטרס כא (ספר המאמרים קונטרסים ח"א רמט, א ואילך). בהוצאה זו ניתוספו מ"מ והערות ע"י המו"ל. בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ב"קיצורי מאמרי רצ"ג", נרשם: "כי אל דעות הוי' ול"א נתכנו עלילות, ובו ג פרקים ח ענינים". - נעתקו לקמן במקומם. המאמר מיוסד על ד"ה צו וגו' את קרבני עטר"ת פ"א (ספר המאמרים עטר"ת ע' תקכח ואילך).
  2. 3. שמואל-א ב, ג.
  3. 4. בפרש"י שלפנינו: שתי.
  4. 5. ראה תקו"ז תס"ט בתחילתו.
  5. 6. ראה ד"ה ובכן יתקדש שנה זו (לעיל ע' תסב ואילך). וש"נ.
  6. 7. ראה לעיל ע' רב. ע' רכ. וש"נ.
  7. 8. ראה ע"ז ג, סע"ב. חולין קכז, א. וראה ברכות סא, ב.
  8. 9. קהלת ג, כ. וראה ב"ר פי"ב, יא.
  9. 10. ראה לעיל ע' קנז. וש"נ.
  10. 11. לשון אדמו"ר הזקן בתניא פל"ה בהגהה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.