שלג

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו186. שע"י הראי' שראו ישראל את היד הגדולה מה שעשה הוי' במצרים, הנה עי"ז נתעוררו בשני כחות נפשיים ביראה ובאמונה. והנה יראה היא מדה שבלב, והתעוררות המדות באים187 מהשגה, דכאשר האדם יודע מבין ומשיג איזה השגה בטוב טעם ובהבנה טובה מתעורר בלבבו אותה המדה היוצאת והמחויבת מההשגה ההיא. וביותר הוא כשמתבונן בהשגתו שאז יפעול יותר התעוררות המדה והתגלותה. ובמילא מובן דראיית הדבר מוסיף כח בהמדה באחת התנועות אם בקירוב או בריחוק כפי חיוב ההשגה ההיא, והנה כ"ז הוא כאשר בתחלה משיג את הדבר ומבינו בטוב אז מתפעל באותה המדה שמתאים אל ההשגה ההיא, אבל כאשר אינו משיג ומבין, היינו שאינו יודע את הענין כלל אז אי אפשר שיתעורר במדה שבלב, הנה בזה יתרון הראי', דכאשר רואה הדבר הגם שאינו יודעו ומבינו מ"מ יתעורר ויתפעל בהמדה188 שבלב. ולפ"ז ניחא דמהא שראו ישראל את היד הגדולה מה שעשה הוי' במצרים נתעוררו ביראה. אבל ענין האמונה הוא סגולה מסגולות הנפש שאינה תלוי' לא בידיעה ולא בהשגה ולא במופת, דהאמונה האמיתית היא עצמית ופשוטה וקבועה בעצם הנפש ושרוי' בנקודת הלב, ואינה תלוי' בשום דבר, והיינו דברבות המופתים לא תתרבה האמונה עצמית, ובהגדלת שכלו והתרחבותו לא תתמעט האמונה, וא"כ מהו"ע שעי"ז שראו את היד הגדולה כו' הנה עי"ז ויאמינו בהוי'. ועוצ"ל בכללות הענין מהו ההפרש בין האמונה הפשוטה הקבועה בלבנו ובירושה לנו מאבותינו לענין האמונה שישנה בכל הנבראים שהיא סגולה נפשית, והיינו דכמו שישנם כמה ענינים בנפש כמו גילויים כחות וסגולות הנה גם האמונה היא אחת מסגולות הנפש הנמצאים בכל הנבראים, וכמו האמונה בעניני אלקות שמאמינים חסידי או"ה שהקב"ה ברא את העולם ומנהיגו כרצונו ית'189. ובמוחש אנו מרגישים אשר מלבד ענין האמונה שהיא סגולה נפשית הרי ישנה האמונה הפשוטה והעצמית הקבועה בלבנו לב כל ישראל כולם כאחד, והיא בירושה לנו מאבותינו, וצ"ל מהו ההפרש ביניהם.

ולהבין זה ילהק"ת משנת"ל דבאלקי המלך יש ב' פי', הא' לשון אלקות שהוא אור כמו אצילות הוא אלקות דיש בזה ב' ענינים, שהוא מל' האצלה שהוא הפרשת הארה מאור א"ס המאציל ב"ה, והב' מל' אצל וסמוך שהוא אור הדבוק, דזהו"ע מעלת האור שאינו מציאות לעצמו, וענין כח אינו ענין האור, ונת' ההפרש

הערות

  1. 186. בשלח יד, לא.
  2. 187. בספר המאמרים שם: באה.
  3. 188. כ"ה בהעתקה. בכתי"ק ובספר המאמרים שם: במדה.
  4. 189. ראה סידור שער חג המצות רפד, ג ואילך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.