רנד

דעו כי הוי' הוא אלקים הוא עשנו ולו (הכתיב ולא, הקרי⁷¹ ולו) אנחנו עמו וצאן מרעיתו⁷², ואי' במד"ר (בראשית פ"ק⁷³) ר' יהודא בר סימון ור' אחא, ריב"ס אמר דעו כי הוי' הוא האלקים הוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשנו, ור' אחא אמר דעו כי הוי' הוא האלקים הוא עשנו ולו אנו משלימים את נפשותינו, והיינו דריב"ס ור"א לא פליגי רק זה מפרש הכתוב ע"פ הכתיב דתיבת ולא באל"ף וזה מפרש הכתוב ע"פ הקרי דתיבת ולו בוי"ו, דהכתיב הוא ולא באל"ף ומפרש ריב"ס דולא אנחנו בראנו נפשנו, והקרי הוא ולו בוי"ו ומפרש ר"א דלו אנו משלימים את נפשותינו, וצ"ל מהו ענינם דב' פירושים אלו שולא אנחנו בראנו את נפשותינו ולו אנו משלימים את נפשותינו, דאז באים להידיעה וההשגה כי הוי' הוא אלקים, והיינו דבכללות יש כאן ג' ידיעות דהוי' הוא אלקים, והוא עשנו, ואשר אנחנו עמו וצאן מרעיתו.

ולהבין כ"ז ילהק"ת משנת"ל דהוי' הוא מקור הרחמים והאור, ואלקים מקור ההעלם והכלים ואיך הוא כולא חד, ומשה הוא רעיא מהימנא שלימד את ישראל לדעת ולהסתכל לכנוס בסוד האמונה, והיינו דהידיעה כי הוי' הוא אלקים הוא הפתח ושער הכניסה ברזא דמהימנותא, וידיעה זו הוא ההבנה בענין יום שכלול מיום ולילה דאז הוא שלימות, וכן הוא באיחוד ב' הלבבות, דהנה"ב יוכלל בהנה"א ואז הוא שלימות. והקשה מדוע היצה"ר בא קודם היצ"ט, ואם מצד מעלת העבודה הי' מספיק שיבואו שניהם כאחד והאדם ע"י עבודתו הי' פועל שהיצה"ר יכנע להיצ"ט וגם בזה יש עבודה גדולה, ובפרט להפוך המדות קשות דנה"ב ורגילותיו, וא"כ למה היצה"ר קדם לבא, ונת' כי ברישא חשוכא והדר נהורא.

אמנם צ"ל כללות המאמר הזה דר"ז חזייא לר"י דהוה בדיחא דעתי' ואי בעי מיני' כל חללי דעלמא הוה אמר לי', ופרש"י דברים הנעשים בכל חלל העולם, דמובן מזה שהם ב' ענינים חלל העולם והדברים הנעשים בחלל העולם, וכאשר ר"ז ראה את ר"י בבדיחות הדעת גדולה כזו שאל אותו מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אמרי ופרש"י סתם עזים שחורות סתם רחלים לבנות, א"ל כברייתו של עולם וכו' והדרא קושיא לדוכתי' מפני מה לא ברא הקב"ה נהורא תחלה. אך הענין הוא|66 דהנה ידוע דבכדי שיהי' גילוי אור בעולמות הוא ע"י הצמצום דוקא, וזהו דספי' המל' בנינה מהגבורות וכמ"ש⁷⁴ כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, דלהיות שבחי'