קכ

כי ² נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר³. והנה תומ"צ הם דרכי הוי' וכמ"ש⁴ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט וגו', דתורה ומצות הם דרכי הוי' שהם דרכי חיים, וא"כ מהו אומרו ודרך חיים, מה בא להוסיף בזה על האמור קודם, וצ"ל⁵ איזהו דרך חיים נוסף על עניני המצוה והתורה האמורים קודם לזה, דמשמעות הכתוב הוא דגם כאשר הוא שומר מצוה ויודע תורה, ומ"מ אין זה מספיק עדיין, וגם מגביל את אופני הקיום דעניני התורה ומצוה ומדייק בהם לאמר דגם כאשר הוא שומר מצוה באופן כזה שהמצוה היא לו נר, דזהו כי נר מצוה, שהמצוה היא אצלו נר, ואופן ידיעתו בתורה היא דתורה אור, שהתורה מאירה לו, דזהו ותורה אור שהתורה מאירה, ומ"מ אין זה מספיק עדיין כ"א צ"ל ודרך חיים כו', היינו דלבד זאת מה שקיום המצות לבד אינו מספיק שצריך להיות לימוד וידיעת התורה ג"כ, ולימוד וידיעת התורה לבד אינו מספיק שצ"ל קיום המצות, הנה לבד זאת גם כאשר ישנם שניהם, שמקיים את המצות ויודע תורה, ג"כ אינו מספיק וצ"ל ודרך חיים, והדרך חיים הוא דוקא כאשר הוא בתוכחת מוסר. והסדר בזה הוא דתחלה צ"ל מצוה דענינה נר, ואח"כ תורה דענינה אור, ואח"כ הדרך חיים דענינה תוכחת מוסר. ומשמעות הכתוב הוא דכאשר עבודת האדם היא כדבעי למהוי, והיינו דאופן קיום המצות הוא באופן כזה שהמצוה היא נר, ואופן לימוד וידיעת התורה היא שהתורה היא אור, הנה אז הוא בא למדריגת ודרך חיים, ואות ומופת ע"ז שהוא דרך חיים להיותו תוכחת מוסר. והנה|5 בזה שממשיל את המצוה לנר ותורה לאור הרי זה מתפרש בג' אופנים. דהשל"ה⁶ פי' בשני אופנים, הא' דנר הוא הכלי המחזיק את השמן והפתילה, ותורה אור שהוא האור הבא ממזיגת והרכבת השמן והפתילה, והיינו דהמצוה היא הכלי ותורה היא האור, ומובן דכלי היא סיבה להאור, וכשם שהשמן ופתילה הנה בהם נאחז האור, ולכן הנה לפי אופן מהותם של השמן ופתילה, ולפי אופן מזיגתם והתחברותם הנה