צג

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ⁴⁵⁹, וארז"ל (ר"ה דל"ב ע"א) ר"י אמר (דאמירת עשרה פסוקי מלכיות בר"ה הוא) כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם|106, הי נינהו, ויאמר דבראשית (ויאמר יהי אור⁴⁶⁰, יהי רקיע⁴⁶¹, יקוו המים⁴⁶², תדשא הארץ⁴⁶³, יהי מאורות⁴⁶⁴, ישרצו המים⁴⁶⁵, תוצא הארץ⁴⁶⁶, נעשה אדם⁴⁶⁷, אעשה לו עזר⁴⁶⁸), תשעה הוו, בראשית נמי מאמר הוא (ואע"ג דלא כתיב בי' ויאמר יהי שמים, כמאן דכתיב דמי, דבאמירה נמי איברי ולא בידים, רש"י) דכתיב⁴⁶⁹ בדבר ה' שמים נעשו. והנה השמים והארץ הם הנבראים הכוללים, דאת⁴⁷⁰ השמים כולל כל צבא השמים ואת הארץ כולל כל צבא הארץ⁴⁷¹, והיינו דהשמים והארץ הם נבראים כוללים, למה⁴⁷² נשתנה בריאתם מבריאת שאר הנבראים, דכל הנבראים הנה התהוותם הוא באמירה, והנבראים הכוללים לא נבראו באמירה מפורשת אלא שהוא בא ברמז דבראשית נמי מאמר הוא, דהמובן מזה דהבריאה צריכה להיות במאמר דוקא, אמנם להיות דהשמים והארץ הם נבראים כוללים, הנה הגם דגם הם נבראו במאמר כמו שאר הנבראים, ומ"מ נשתנו בזה שאינו מאמר מפורש ומפורט אלא דבראשית נמי מאמר הוא, דכתיב בדבר ד' שמים נעשו. וצ"ל מפני מה לא נאמר מפורש ויאמר אלקים יהי שמים וגו', ומה המעלה בזה שנאמר ברמז דבראשית נמי מאמר הוא. אך הענין הוא דהנה אי' ברמב"ן עפ"ז|459 וז"ל הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת, ואין אצלנו בלה"ק בהוצאת היש מאין, אלא לשון ברא, ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה הוה מן האין התחלה ראשונה, אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון הנקרא היולי, ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה ממנו, כי ממנו המציא הכל, והלביש הצורות ותיקן אותם,