קמג, א

בחי' עבודה השנית שנקר' בירור אחר בירור שהוא בחי' אכילת אדם שאחר אכילת מזבח כו' כנ"ל בענין ואכלת ושבעת כו' (וכמ"ש במ"א בענין ואכלתם אכול כו' והיינו בחי' בירור הב' דבחי' מ"ה הנ"ל כמו ענין תורתו אומנתו כמ"ש למעלה באריכות) שהרי מה שאמר ואספת דגנך כו' ואכלת ושבעת הכל כשאין עושין רצונו של מקום שהוא בזמן הגלות כידוע אבל לע"ל שנקרא עושין רצונו של מקום לא יעבדו גם עבודה זאת דבחינת אסיפת הדגן לאכול אכילת אדם כו' כי יהי' לע"ל במעלה ומדריגה יתירה מאד נעלה שהוא למעלה מבחי' הבירורים לגמרי דהיינו למעלה מכל בחי' מלאכה ועבודה לגמרי כו' והענין הוא על דרך המבואר במקום אחר בהפרש שבין תפלת החול לתפלת השבת שתפלת החול הוא בשביל איזה תיקון ובירור להפוך מרע לטוב או לברר בטוב עצמו כו' אבל בשבת בורר אסור ואין שום מלאכה ועבודה בשבת בתיקון ובירור כלל אלא רק בחי' התפעלות עצמיות שמצד עצמיות אור אין סוף כמו שהוא שלא מצד ההשתלשלות כלל כו' והתפעלות עצמיות זאת הוא בחינת תענוג עצמו שמתענג על ה' מצד עצמותו דוקא כמה שכתוב אז תתענג על ה' ממש כמו שהוא למעלה מכל ההשתלשלות כנ"ל וד"ל. ולא בשביל להוליד מהתפעלות זו בחי' עבוד' כלל גם לא עבודה ובירור הב' דבחי' מוחין דגדלות שבחכמה שנקרא כח מה שנקרא אכילת אדם כו' (וכמה שכתוב במקום אחר בפי' הזהר בפסוק באתי לגני אכלתי יערי כו' אבל באתריה לאו אורחי' למיכל כו' שזהו בבחי' פנימיות הכתר בכלל שהוא בחי' מל' דא"ס שבכתר דא"ק בכלל דהיינו פי' עושין רצונו של מקום בכלל כנ"ל וד"ל) וכך יובן בבחי' עבודה דישראל לע"ל שיהיו רק נהנין מזיו העצמות בלי עבודת מלאכה כלל והוא הנק' בחי' מוחין דגדלות שלמעלה מכולם וגם עבודה