קמב, א

דרפ"ח עכשיו כי אז יהיה העבודה דקטנות בבחי' בירור דנוג"ה דאצי' שאין שם בחי' רע כלל כמ"ש לא יגורך רע כו' רק בחי' ביטול והעדר הרגשת עצמותו לבד כמה שכתוב במ"א בפי' ראומה ראו מ"ה כו' וזהו גם כן על ידי זרים שהן הגרים שיעבדו ויתקנו לבחי' היש דנוגה דאצי' להביאו לבחי' אין ומ"ה דאצי' כו' וגם זה לא בשביל עצמם אלא יהיו טפלי' ובטלי' לישראל לעבוד עבודתם וזה שאמר ורעו צאנכ' דוקא שלא יסתיר לישראל בבחי' גדלות המוחין הנ"ל בבחי' היש דנוג"ה דאצי' ואין לישראל לעבוד בעצמ' בחי' קטנו' עבודה כזו ג"כ כמ"ש לעבוד עבודתו נכריה עבודתו כו' אלא מלאכה זו נעשית על ידי זרים מאומות העולם שיעבדו בשבילו ובעבור עבודתם לישראל נכללו ונטפלו לישראל וזהו עליי' שלהם משא"כ כשהיה בחי' דבר נבדל בפ"ע הרי הן בבחי' נוג"ה גם לאחר הבירור שלהם דכתיב אז אהפוך אל העמים שפה ברורה כו' וד"ל. וזהו שרשב"י שתורתו אומנתו בבחי' בירור הב' שבמ"ה דאצי' אמר אפשר אדם חורש וזורע כו' אלא בזמן שישראל עושין רש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים כמ"ש ועמדו זרים כו' דבעושין רש"מ תליא מלתא ולא מצד תשלום הבירורים לע"ל אלא גם עכשיו כשעושין כו' לפי שאין פי' עושין רש"מ בקיום המצות שהוא הבירורים דביטול היש לבד אלא הפי' הוא מבחי' מקור הרצון הפשוט שהוא בעל הרצון שמשם עושין רצונו של מקום ולא בבחי' ביטול יש נפרד אלא בחי' הב' דבחי' מ"ה וגם לזה שייך עבודה דבירור דנוג"ה דאצי' וכנ"ל אם אפשר אדם חורש כו' אלא זה נעשה על ידי אחרים ג"כ כנ"ל והיינו ע"י אהבה דבכל מאדך וכמ"ש רשב"י בחד קטירא אתקטרנא כו' וכמ"ש במ"א וד"ל:

(סב) והנה להבין בתוס' ביאור ענין הנ"ל דועמדו זרים כו' יש להקדים תוס' ביאור בענין בחי' קטנות וגדלות הנ"ל ע"ד העבודה בתפלה. דהנה