קמא, ג

להבין בזה גופא דלעתיד לבא אין צריך לעבוד עבודת הבירורים כלל משום שנא' ואת רוח הטומאה אעביר כו' א"כ מה זה שנ' ועמדו זרים ורעו כו' הרי צריך לעבודה על כל פנים רק שלא יהיה עול העבודה בעצמו אלא על ידי אחרים וזה פלא לכאורה שזה סותר לגמרי עיקר ענין הנ"ל בהפרש שבין עכשיו לעתיד לבא כו'. והנה להבין זה יש להקדי' תחלה ענין א' הידוע בע"ח שיש ב' מדריגות א' בחי' גדלות המוחין והב' בחי' קטנות המוחין כו' וזהו עיקר ההפרש בין עכשיו לע"ל דעבודת ישראל עכשיו הוא בבחי' קטנות המוחין וע"כ נק' אין עושין רצונו ש"מ וז"ש ואספת דגנך שהוא בחי' עבודה שבקטנות כו' אבל לע"ל יהי' בחי' עבודה דישראל בבחי' גדלות המוחין כמ"ש ומלאה הארץ דעה כו' כי כולם ידעו אותי כו' ובמשיח נאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה כו' מפני שנק' עושין רצונו של מקום ולזה לא ישפילו א"ע בעבודה דקטנות זו דואספת כו' לברר בירורי' כו' אלא אומות העולם יעבדו עבודה זו דואספת כמ"ש ועמדו זרים כו' ולא שיעבדו אומות העולם בשביל עצמם אלא בשביל ישראל דוקא וכמה שכתוב ורעו צאנכם דוקא כי לעתיד לבא שיהי' עליות לישראל ולעמוד במדריגה דבחי' גדלות המוחין דמשיח כו' ממילא יהיו הגרים דאומות העולם כמ"ש ונהרו אליו כל הגוים כו' עומדים רק במדריגה דישראל עכשיו שהוא בעבודת הבירורי' כו' וגם זה לא בשבילם אלא בשביל ישראל ואע"פ שלא יהי' לע"ל בחי' בירורים דרפ"ח כו' שנפלו בשבירה כי הרי יבורר הכל כמ"ש ואת רוח הטומאה כו' אבל מ"מ צריך לעבודה כזאת אך במדריגה גבוה יותר והוא מ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם הרי יהיה חרישה וזריעה ובצירה כו' אבל לא לברר הטוב מן הרע כעבודה דעכשיו מאחר שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר כו' אלא במדריג' עליונה ביותר וגם זאת