קמ, ג

שגוזר לעשות דוקא כנ"ל באורך מעורר מלמעלה למטה ג"כ בחי' ההתקשרו' במעש' שזהו ענין ובחי' השבוע' אשר נשבע לאבותיך שהוא עיקר הקיום של הברית והחסד בין בתקפן בין במיעוטן כנ"ל מפני שנעוץ תחלתן בסופן וסוף מעשה הוא שעלה במחשבה תחלה כו' וד"ל. וזהו והיה עקב תשמעון כו' בזמן הגלות עקבות משיחא שהוא בחי' המעשה שאז תשמעון ודאי כנ"ל מפני שהוא סוף הכל ונעוץ תחלתן בסופן כו' אז ושמר ה' אלקיך כו' אשר נשבע שישמור את השבועה להביא לידי מעשה דוקא כמו ושמרתם ועשיתם שמלמטה למעלה וד"ל אך לכאורה אם כבר נשבע לאבות האיך יוכל לעבור שלא לקיים בפ"מ גם אלו לא ישמורו לעשות את כל התורה כו' אבל הענין הוא משום דסוף מעשה זה דתורה עלה בתחיל' המחשבה וע"ד כן נשבע לאבות לשמור להם הברית והחסד ע"כ בחסרון מעשה למטה אין בחי' התקשרות שבועה במעשה למעלה כלל מאחר דנעוץ תחלתן בסופן דוקא ומ"ש אשר נשבע כבר היינו לפי שבעקבות משיחא ודאי ישמרו לעשות כנ"ל בפי' והי' עקב תשמעון שאז תשמעון ודאי כו' וד"ל:

(ס) אך הנה עדיין יש להבין מ"ש ושמר לך מהו לך דוקא ומהו ענין שמירה זו דמפני מי צריך לשמור כו' אבל הענין הוא דשמירה זאת הוא בבחי' הדיבור כמו ענין ערוכה בכל ושמורה הנ"ל שזהו בבחי' המשנה שבדיבור שלא יתפשט חוצה כשגוזר אומר זה כשר כו'. וזהו ג"כ ושמר לך דוקא לישראל עם קרובו דוקא יהי' שמירה מעולה לעורר זכרון הברית ולא יתפשט חוץ לאוה"ע כו' כי יהי' הבדל גדול בין ישראל לאוה"ע במעלה ומדריגה נכרת לעין כל דוקא וזהו לעתיד לבא דוקא דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם כו' שלא יעבדו ישראל עבודה גשמי' בפרנסה כלל אלא מלאכת' נעשי' ע"י אחרים שהן אוה"ע שנק' זרים כו' משא"כ עכשיו שישראל עוסקים בפרנסה ע"י עצמם כשאר האומות