קמ, ב

הנה בחי' התקשרות עצמיות הוא במחשבה שהוא הרצון העצמי מצד עצמו' ממש והחסד הוא בחי' דיבור כמו את הויה האמרת היום האמרת פועל יוצא שהוא בחי' התפשטות של עצמות אא"ס בהשפעת אורו וז"ש האמרת כמו במ"ת שירד על הר סיני וידבר אלקים כו' שכל בחי' גילוי אור מן העצמות נקרא בחי' דיבור בחי' יצירה כו' כידוע והוא הנקרא חסד שהוא בא בגילוי בלב והחסד בה"א ידיעה היינו בחי' רב חסד הפשוט שבעצמות שבא לידי גילוי כנ"ל בפי' וחסדי מאתך לא ימוש כו' והוא מצד התקשרות הנקנה כו' כנ"ל באורך ומדריגה הג' הוא בחי' התקשרות במעשה שעל ידי השבועה דגם אם נשכח האהבה לגמרי ונתבטל מן הלב מכל וכל לא ימיש חסדו מלעשות אותו בפ"מ עכ"פ מצד השבועה וז"ש אשר נשבע לאבותיך פי' נשבע ה' שיומשך חסד עליון בכנסת ישראל לעולם בבריאה יצירה עשיה עד שיבא לבחי' המעשה על כל פנים גם שבחי' פנימיות האהבה נשכח לגמרי מאיזה סיבה כנ"ל וגם אם עדיין נזכר על האהבה מפני זכרון הברית שמעורר מחדש כנ"ל עכ"ז צריך לשבועה להביא לבחי' מעשה כי נעוץ תחלתן בסופן ע"כ השמירה להביא לידי מעשה בפועל ממש הוא עיקר שלימות התחלה שהוא הפנימיות של ההתקשרות כו' וד"ל. וזהו בעבור שתשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם ג' מדריגות דמחשבה דו"מ מלמטה למעלה כי התורה נקרא ברית כמ"ש אלה דברי הברית וזהו בעיון דמחשבה שהוא בחי' התקשרו' עצמיו' המדריגה שבה שהוא בחי' כרית' ברית שבה כנ"ל שהתורה מחבר עצמות הכתר דרעוא כו' בלי דבר מפסיק כלל כו' ובחי' דיבור שבה הוא גורם את ה' האמרת כו' מלמעלה למטה כנ"ל ובחי' המעשה שבה שזהו ושמרתם כדי לעשות דוקא שהוא הסוף שעלה בתחלת הרצון והוא קיום הדבר הלכה לבחי' המעשה להיות זה כשר כו' כמלך