קמ, א

אותו הדבר שרוצה מאיזה טעם וסיבה כידוע אך ע"י השבועה שנשבע לעשות הדבר ההכרח לו להביאו לידי מעשה כי נתקשר בשבועה זו הגם שהוא נגד רצונו לענין מעשה או גם בגוף הרצון נעשה שינוי אבל השבועה תמסור ותקשור אותו כידוע והנה בדבר זה שהשבועה היא ההתקשרות במעש' עכ"פ גדל כחה גם מכחה של כריתת ברית הנ"ל דגם שכריתת ברית גדול כחה לעורר מחדש את תוקף האהבה כנ"ל היינו דוקא בבחי' העצמי' של האהבה והרצון בלבד אבל לענין מעשה בפ"מ צריך גם זה לשבועה לקשר א"ע להביא הדבר לידי פ"מ וראיה מכריתת ברית לאבות על דבר ירושת הארץ כמ"ש וגם הקימותי את בריתי לתת להם את ארץ כנען כו' ואעפ"כ הוצרך לשבועה ג"כ וכמ"ש כאן ושמר לך את הברית כו' אשר נשבע לאבותיך דמשמע דקאי אשר נשבע גם על דבר הברית וגם שא"א להפר ברית כמ"ש לא מאסתים כו' לכלותם להפר בריתי כו' היינו לכלותם דוקא שזהו מעשה לסתור הכריתת ברית ולהפר אותו אבל בשביל קיום דבר מה של חסד וטוב גם שכרת ברית ע"ז צריך שבועה ג"כ לקיים דבר הברית וז"ש אשר נשבע לשמור הברית להביאו לידי מעשה ונמצא שהשבועה חלה גם על הברית והחסד בין בתקפה בין במיעוט' בתכלית מטעם סיבת הנ"ל השבועה תחזיק ותקים את הדבר בבחי' המעשה עכ"פ גם שלא נשאר באהבה והתקשרות רק רשימו בעלמא עד שתוכל להבטל כשלא יזכור על הברית והחסד כו' מ"מ לא תבטל לענין מעשה מצד השבועה אע"פ שבבחי' פנימיות בטלה לגמרי כו' וד"ל. ומפני שנעוץ תחלתן בסופן כשבא הדבר בסוף מעשה בפ"מ דוקא ע"כ השבועה שהוא ההתקשרו' במעשה זהו שלימות תחלת הרצון העצמי שהוא התקשרות העצמיות שבכרית' ברית הנ"ל וז"ש ושמר לך את הברית כו' שעיקר שמירת הברית ושלימותו הוא אשר נשבע ובאמת קאי ושמר על השבועה ג"כ לשמור לעשות כו' והיינו ג' מדריגות דמחשבה דו"מ ג"כ כי