קלט, ד

(נט) והנה עיקר ענין השבועה הוא רק בחי' ההתקשרות במעשה לבד כי הנה אנו רואים בחוש שאדם יוכל לישבע לעשות דבר מה גם שדבר זה הוא לנגד רצונו ושכלו ומדותיו ג"כ כמו שנשבע לפזר הון רב לצדקה או להיות נכנע לזולתו הקטן ממנו באופנים שהן שפלות וירידה גדולה אליו ביותר או להיות לו קירוב וחיבור עם השנאוי ומאוס בעיניו ביותר וכה"ג למחול לשונאו ולעשות לו טובה הרבה אשר השבוע' הזאת אינה באה מצד חפצו ורצונו כי לדבר שחפץ ורוצה ומתענג בו א"צ שבועה כלל או לדבר שאוהב וחומד מצד שכלו שנוטה אל האהבה והחסד ג"כ א"צ שבועה כלל אך לדבר שאין לו רצון וחפץ כלל גם לא בשכל ומדות רק שמכריח א"ע לדבר זה מצד ההכרח לבד וגם שהוא הכרח אין זה נגד הרצון לגמרי שא"כ לא היה מכריח א"ע כלל שאין מי שכופה אותו ע"ז רק הוא מכריח א"ע ומאחר שמכריח א"ע ודאי שיש לו איזה רצון בו ע"כ רוצה להכריח א"ע שיהיה קשור בו מצד השבועה ואם לא היה לו רצון כלל לא היה מכריח א"ע לקשר א"ע בשבועה אלא מפני שרוצה להיות לו התקשרות באותו דבר שלא יוכל לחזור בו ע"כ מכריח את עצמו בשבועה כידוע וכמו הנשבע ליתן הון רב לצדקה וכה"ג שבוודאי אין פנימית רצונו בזה ולא חיצוניות הרצון ג"כ אלא אדרבה קשה עליו הדבר ביותר אך מפני שרוצה להיות לו רצון זה ואין לו רצון ע"כ קופץ ונשבע כדי שיהיה קשור לקיים בפ"מ גם שזהו עכשיו נגד רצונו כו' ולפ"ז הרי עיקר השבועה רק בחי' ההתקשרות בקיום פועל ממש במעשה לבד שהרי א"צ שבועה רק כאשר כבר ניטל כל הפנימי' שהוא הרצון והשכל והמדות כנ"ל רק שמכריח א"ע לקיים הדבר בפ"מ לבד כו' ועוד שייך שבועה גם בדבר שיש בו רצון וחפץ פנימי אך להביא הדבר לידי מעשה בפ"מ היא שצריך לשבועה כי יוכל להיות שינוי הרצון והחפץ מהיפך להיפך או גם אם לא יהיה שינוי רצון בעצם אבל לידי מעשה לא ירצה להביא