קלח, ג

במ"א וד"ל) ונמצא שאע"פ שעיקר ענין כריתת ברית הוא רק זכרון האהבה מ"מ כשיזכירוהו בלא כריתת ברית אינו מועיל כלל אע"פ שהיה ביניהם בחי' התקשרות עצמיות אבל נשאר בבחי' מקיף לבד כו' אך כשעשו מעשה דכריתת ברית מועיל הזכרון של האהבה לחדש אותה כמבראשונה כו' מפני שע"י המעשה הזאת יוכל לבא בחי' המקיף של ההתקשרות העצמיות למטה להועיל לכח הזכרון לעורר את תוקף האהבה מחדש בכל תקפה וגבורתה הקדום וא"כ הרי מובן שיש יתרון למעשה הגשמיות דכריתת ברית מגופה של עצם ההתקשרות אע"פ שהוא כמו שעושין אות וסימן לזכרון לבד מ"מ מועיל יותר מגופה של ההתקשרות שתוכל להבטל לגמרי כנ"ל וזכרון הברית אין לו ביטול והפסק לעולם כו' וד"ל. ומעתה יש להבין ענין החסד ומהו ההפרש בין ברית לחסד שהוצרך לומר את הברית ואת החסד כו'. אך הנה כמו שמבואר למעלה בבחי' התקשרות עצמיות של הנפשות שמתאחדים מצד העצם לבד ולא מסיבת איזה דבר חוץ מן העצמות הנה אנו רואים שיוכל להיות כח התקשרות פנימיות ועצמיות כזאת הבאה מן הצד מדבר אחר ולא מצד עצם הנפש כלל גם כי רחוקים היו לגמרי בטבעם ובמהותם אך ע"י אמצעות דבר אחר הוא שמתקשרים יחד והיו לנפש א' ממש וכמו ע"כ יעזב כו' ודבק באשתו שמתאחדים ומתקשרים ב' הנפשות דמשפיע ומקבל מצד דבר אהבת ההשפעה שביחודם תמיד מזה אהבתם נעשית בבחי' עצמי' ופנימית ממש כמו התקשרות העצמו' הנ"ל וכמו באהבת דוד ויהונתן שנא' אהבת נפשו אהבו כו' שזהו כמו אהבת המשפיע שתדבק נפשו בנפש המקבל וכמ"ש ודבק באשתו או כמו ותדבק נפשו בדינה כו' וכן אהבת המקבל למשפיע שכורתת ברית למי שעשאה כלי כו' ונק' בזהר אתדבקות רוחא ברוחא בבחי' התדבקות והתקשרות עצמיות כנ"ל וכן מבחי' השפעת הרב לתלמיד כל ימיו עד שעשאו כלי כמו פני יהושע כפני לבנה שקיבל תמיד מפי