קלז, ב

והלכה זו (וכנ"ל דשרש התורה בבעל הרצון לגלות עצמות הרצון שבו כו') מאחר שהדבר תלוי באופן הבירור שלו בעיון דבינה אם כשר או פסול הרי כפי אופן שבירר כך יומשך בחי' הרצון העליון הפשוט בדין זה אם כשר או פסול ונק' עושין רצונו הפשוט שבמצות כו' (שלמעלה מעושין רצונו ש"מ שע"י המצות כנ"ל וד"ל) ולכך תלמוד גדול שמביא לידי מעשה פי' שמביא וממשיך להיות בחי' רצון העליון הפשוט במעשה דין והלכה זו דוקא כפי אופן שבירר ע"י הפלפו' שבתלמוד דוקא (ולכך אמר תלמוד דוקא ולא סתם תורה כו' וד"ל). וזהו שאמר תשמעון בחי' שמיעה דבינה הנק' עיון והוא ג"כ ענין אסיפ' וקיבוץ שהוא בחי' הבירור של גלות התורה מבחי' הפיזור והבילבול שלה שבא' בהעלמות רבות מפני הקושיות עד שאין הלכה ברורה כנ"ל וע"י העיון היטב מתקבצין כל הדינין וההלכות להיות כל אחד על מקומה דוקא כנ"ל באריכות וד"ל. וזהו מדריגה הא' בחי' מחשבה שהוא העיון וההגיון דמחשבה דבינה כנ' ומדריגה הב' היא בחי' שמירה שהוא בבחי' הדיבור בפה דוקא כמ"ש ערוכה בכל ושמורה שמירה זו בפה דוקא כו' כי מתניתין מלכתא כמלך שגוזר ואומר בפה ואז כן יקום אבל כל זמן שלא הביא מחשבתו בדיבור אינ' כלום כך תורה שבע"פ מל' קרינן לה שבפה אז נתקיים דבר מלך לבא לידי מעשה להיות הכשר כשר והפסול פסול וטמא טמא יקרא ולא טהור כו' וזהו עיקר פסק ההלכה כשבאה בדיבור בפה וזהו עיקר קיבוץ גליות ההלכות שלא להתבלבל עוד מטמא לטהור ומפסול לכשר באמרו בדיבור דוקא זה כשר וזה פסול אבל בעיון שבמוח גם שכבר נברר להיות זה כשר כו' עדיין אין זה פסק גמור למעשה אלא כשבא בדיבור דוקא שאז בא לידי מעשה כמלך שגוזר או' שכך יקיימו בפ"מ שיהיה אז הקיבוץ לכל א' על מקומו הכשר במקומו והפסול במקומו כו' בבחי' המעשה בפ"מ דוקא וה"ז כמשל המלך שגוזר לקבץ הנדחים שלא במקומן להעמיד לכל א' על מקומו ולא