קלו, ד

כו' כך פיזור ההלכו' נקרא בילבול שאין א' על מקומו שזהו עיקר ענין הגלות כמו סנחרב שבלבל כל האומות להושיב אומה זו במקו' זולתה שזהו עיקר הגלות כאשר גולה ממקומו כידוע וד"ל) וא"כ יובן שתורה היא ג"כ בגלות שאין כל דין והלכה נמצאת ברורה במקומה אלא בבחי' פיזור ובילבול גדול וקיבוץ הגלות של ההלכות הוא בחי' בירור ההלכות להעמיד כל א' על מקומה ולא יהיה לה סתירה ממקום אחר כלל כו' וד"ל (וכמו שא' במחשכי' הושיבני זה תלמוד בבלי כו') ודוקא תורה שבע"פ מל' קרינן לה בה עיקר הגלות וצריך בירור יותר בזמן הגלות כידוע דשכינה הוא בחי' המלכות וגלות השכינה וישראל ותורה שבע"פ הכל שרש א' כו' וד"ל. וזהו והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. פי' בזמן עקבות משיחא שהוא סוף כל הבירורים דרפ"ח כו' כאשר יבורר הכל מראש עד סוף הכל בבחינת העקביים ג"כ כנ"ל אז תשמעון את המשפטים כו' שיהיה אז בחי' קיבוץ ואסיפה לפיזור ובילבול ההלכות דתושבע"פ שנקרא משפטי' כנ"ל דתרגום משפט הלכתא וז"ש תשמעון את המשפטים כו' כמו וישמע שאול כו' שיתקבצו קיבוץ גלות התורה לידע הלכה ברורה במקומה בלי פיזור ובלבול ממקומות הרבה (וכמו שאמרו שקודם החורבן הרבה היו יודעין הלכות ברורות בלי פילפול כלל ונקרא אשכולות איש שהכל בו עד ב"ש וב"ה שרבו תלמידי' שלא שמשו כל צרכן הוצרכו לפילפול עד בימי אביי ורבא שנתרב' הפילפול ביותר ואע"ג דלכאורה אמר בכ"ד קושיות וכ"ד פרוקי רווחי שמעתת' ביותר אך עד שמברר גודל הבלבול שבפיזו' ההלכו' אין ההלכה ברור' כלל והראשונים היו יודעים סוף דבר ההלכה הבא לידי בירור ע"י הפילפול הרב מפני שהיו יודעים כל הלכה כמו שהיא בשרש מקומה וע"כ לא היה להם קושיות ובילבולי' בלימודם כלל וכמ"ש במ"א שהפילפול זה ענין הוצאת מים מן הסלע ע"י ההכאה שזה היה חטא משה ואהרן שלא אמרו אל הסלע להקדישני כו' וד"ל) וז"ש ערוכה בכל ושמורה פי' ערוכה בכל שתהיה ההלכה ברורה וערוכה בכל בלי יצא