קלד, ג

לי ראש שעלה במחשבה ורצון הקדום בבחי' עצמיות הוא במדריגה ושרש א' עם התורה וזהו בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית כו' ומה שאמר בזהר ישראל קדישין אוריית' קדישא אבל אין קדוש כה' וכן ארז"ל קדושי' תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם היינו מה שנק' קדוש מצד קיום מעשה המצות כשעושין רצונו של מקום (אך מ"ש אורייתא קדישא ואין קדוש כה' היינו משום דגם שעצמותו מתגלה בה אבל הוא עצמו קדוש ומובדל גם מח"ע דתורה כו') ונמצא תורה וישראל ושבת שרש א' להן ותשובה ומע"ט למטה מהם כו' ולכך אומר שמע ישראל שבו תלוי היחוד העצמי דה' אחד כו' וד"ל. ובכל זה הרי מובן ג"כ בענין זכור רחמיך ה' שהוא ג"כ שרש י"ג מדה"ר ויעבור ה' ויקרא ה' כו' שזהו ע"י התורה יותר מע"י תשובה ומע"ט לפי שבחי' העצמות דהוי"ה ממש נתגלה כנ"ל. ומעתה יובן ג"כ בענין החזרת פנים בפנים הנ"ל שזהו ג"כ ע"י תורה יותר מע"י תשובה ומע"ט מטעם הנ"ל וד"ל. אך הנה יש להבין בתוס' ביאור בענין החזרת היחוד דפב"פ שגדול יותר מגופו של יחוד כנ"ל. דהנה באמת יש להפליא בשרש ענין יחוד דפב"פ האיך יוכל להיות מצד עצמות שהרי ידוע שענין יחוד פב"פ דקוב"ה וכנ"י א"א להיות כ"א ע"י אתדל"ת שמעורר אתדל"ע באהבה כמים הפני' כו' וכמו ואל אישך תשוקתך בבחי' העלא' מ"נ שמזה מתעורר אהבה ותשוקה למעלה מן המשפיע אל המקבל בבחי' המשכת מ"ד (ויש בזה ב' מדריגות הא' מ"נ ומ"ד לעורר את היחוד והב' גופו של מ"נ ומ"ד שבשעת היחוד וזווג עצמו כידוע בענין המצות שאומר לשם יחוד כו' וכמ"ש במ"א) ולכאורה איך ביכולת אהבה של המקבלים שהן בבחי' גבול כו' כי הן נבראים יש מאין לעורר אור אהבה עליונה האלקית שבבחי' אצי' שהוא בבחי' א"ס משום דאיהו וחיוהי חד כו' כידוע שאין ערוך כלל וכלל בין נברא עם הבורא כו' וא"א לומר כלל שבאתדל"ת דבי"ע יגרום אתדל"ע שבאצי' מאחר שאין ביניהם השתוות ערך כלל וכלל (שזה שיוכל לפעול התעוררות מוכרח שיש