קלד, ב

מתגלה בה לפי שנא' ואהיה אצלו אמון כו' בחי' שעשועי העצמיי שמצד עצמותו ממש וע"כ אמר דהתורה קדמה לעולם כלו' קדמה לעולם הנאצל מרצונו הפשוט כו' וזהו למעלה ממקור המצות שהוא בבחי' רצון עכ"פ כו'. אך מ"מ כשצריך להשפיע וליתן התורה לישראל הוצרך להיות ע"י בחי' ממוצע המפסיק מטעם הנ"ל בכל משפיע ומקבל שאין ערך ביניהם כו' וז"ש ובתורתו יהגה כו' לאחר שנק' תורתו שהוא אחר הנתינה שניתנה במתנה וכמ"ש ממדבר מתנה כו' ואז נק' תורתו אומנתו כמשה עצמו כו' משא"כ כשמקבל ע"י ממוצע עדיין שנקרא תורת הוי"ה כמ"ש ויאמר ה' אל משה כו' ומ"ש בזהר ישראל מתקשרין באורייתא היינו אחר שנתנה להם כו' ובזה מתורץ הקושי' הנ"ל וד"ל (ובכל דור יש בחי' משה עצמו כמו משה שפיר קאמרת שעל ידו נשפע וניתן תורה לישראל והוא עצמו מקבל שלא ע"י הפסק גמור אבל מבחי' האחרונה שבעצמו' כו') ובזאת יש יתרון מעלה לתורה על המצות שלכך אמר תלמוד גדול כו' ות"ת כנגד כולן כו'.

(וכן גבי שבת נאמר ברית עולם ביני ובין בנ"י אות היא לעולם כו' כי שרש השבת ותורה אחד הוא בבחי' פנימית ח"ע שבעצמות וע"כ נאמר בו שבת וינפש בעצמותו ממש כו' דמיקדשא וקיימא מוי"ב כו' וכמ"ש במ"א ע"כ גם השבת בחי' ממוצע המחבר בלי דבר מפסיק לעצמות א"ס עם כנ"י כמ"ש ביני ובין בנ"י אות היא לעולם כו' וד"ל). וכך יובן בכל ענין כריתת ברית שנזכר בתורה ומ"ש וראיתיה לזכור ברית עולם שהוא בחי' המל' משום דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן הנה זהו כמו משל חבל ארוך הנ"ל וכמ"ש יעקב חבל נחלתו כו' משא"כ כריתת ברית שבתורה (וכן כריתת ברית לאברהם בשביל ירושת ארץ כנען וכמ"ש והקימותי את בריתי לתת להם כו') ומ"ש במ"א ע"פ לעברך בברית ה' אלקיך שזהו בבחי' הכתר שהוא בחי' ממוצע כו' היינו משום דכתר מל' איהו כ"ע ונעוץ תחלתן בסופן כו' וזהו בחי' יעקב חבל כו' כשעושין רצונו של מקום בקיום המצוה שנא' בהן לא ימד ולא יספר כו' אבל בחי' ישראל