קלג, ד

מפסיק כלל רק שע"י אמצעות הדרך באו לעיר וכמו כן השושבין שמביא את החתן לגבי הכלה או הכלה לגבי החתן וכשמביא' להתחבר הולך לו ומתחברים החתן והכלה יחוד גמור בלי הפסק כלל כו' וכך יש הרבה בחי' ממוצעי' שאינן נקראי' בחי' מפסיק כלל רק שמביאי' מן הריחוק אל הקירוב או מן ההעלם לגילוי אבל מביאין לגופו ומהותו של דבר שיתחבר בזולתו בלי הפסק ביניהם כלל וכך הן ההלכות שבתורה אף על פי שנקר' אורחות ה' ודרכי ה' אין דרך זה מפסיק מאחר שבה הולך אור העצמות ובא לבחי' גילוי גמור בכנ"י בחי' יחוד גמור בלי הפסק כלל לכך אמר אביט' אורחותיך כלומ' אביטה באור עצמותך כשאתה הולך ובא ומתגל' באורחו' ההלכו' מהעל' עצמות' כאדם שרואה את המלך עצמו עובר בדרך כו' וד"ל. וזהו עיקר ענין הכריתת ברית שבתורה כמו דבר א' שנכרתה לב' חצאין שע"י שכל א' אחוז וקשור בחלק א' מתחברי' יחוד עצמי בלי הפסק דבר מה ביניהם כלל כנ"ל (ולא כמו עד"מ חבל ארוך שראשו האחד ביד אחד וסופה ביד השני שיש מפסיק ביניהם בריחוק מקום שהוא אורך החבל עצמו כו' משא"כ משל הדרך גם שהוא ארוך אינו נקרא מפסיק כלל מטעם הנ"ל וד"ל). אך הנה מ"ש בע"ח דבחי' הכתר הוא בחי' ממוצע בין העצמות לנאצלים משום שיש בו מבחי' האחרונה שבמאציל וגם הוא שרש ומקור לנאצלים כנ"ל הרי בחי' הכתר עצמו הוא נקרא בחי' ממוצע המפסיק רק שעל ידו יש חיבור למאציל עם הנאצלי' וכמו אנכי עומד ומפסיק כו' כמ"ש דבר אתה עמנו דוקא כו' שאין גופו ומהותו של עצמות המאציל נגלה בנאצלים ביחוד גמור אלא בחי' האחרונ' שבו מתלבש בבחי' ג' ראשונות דכתר ומבחי' ז"ת שבכתר מתלבש בנאצלי' כו' אבל בחי' ג"ר שבו מובדל מן הנאצלים וכמ"ש המתנשא מימות עולם כו' כידוע ומבואר במ"א וד"ל. והיינו בחי' משה גם שעל ידו ניתנה התורה והתורה עצמה אינה בחי' מפסיק כלל אבל בחי' משה עצמו הוא המפסיק מפני שאין ערוך כלל למקבל שהן כנ"י לגבי המשפיע עצמו שהוא עצמות