קלג, ב

אלא כמו שכורתין דבר לב' חלקי' וכל אחד מקושר בחלק אחד שעי"ז מתחברי' חיבור עצמי בלי הפסק כלל כנ"ל כך התורה שמקושרת בקב"ה עצמות המאציל הוא בחי' אחרונ' שבעצמו' המאציל שאחוז וקשור בחכמה עילאה שבתורה בחי' פנימיות ח"ס דא"א שזהו כמשל חצי הא' כי חצי העליון דח"ס דבוק למעלה בעצמות המאציל וחצי התחתון שהוא בחי' ז"ת שבו אחוז וקשור בכנ"י כי ישראל עלה במחשבה סתימאה כמ"ש כי אתה אבינו וז"ש ישראל מתקשראן באורייתא דהיינו בחי' ח"ע וה"ז כמו חיבור ב' חצאין חצי העליון עם חצי התחתון שנעשי' דבר א' כמבראשונה בלי דבר זר מפסיק ביניהן כלל כו' כנ"ל וזהו עיקר ענין כריתת ברית שבתורה כמ"ש אלה דברי הברית כו' וכן אשר כרת אתכ' ברית בחורב כו' וד"ל אבל מה שאמ' משה אנכי עומד בין ה' וביניכ' הרי אמר עומד שהיה עומד ומפסיק כשאר ממוצע כמו שושבינא שעל ידו מתחברים חתן וכלה שהממוצע מפסיק ביניהם כך משה שושבינא דמלכא כו' וכמ"ש למשה דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלקי' כו' נמצא שלא שמעו רק מפי משה (רק אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו) וכמ"ש משה ידבר כו' ואע"פ שבחי' משה הוא בחי' החכמה ג"כ כנ"ל וכשאו' ויאמר ה' אל משה לאמר לכנ"י היינו בחי' גילוי אא"ס בחכמה דמשה וממנו נמשך לכנ"י וא"כ לכאורה היינו הך דישראל מתקשרין באוריית' וכו' כנ"ל. אך הנה יש הפרש בזה ויובן בהקדי' תחלה מ"ש בע"ח דבחי' הכתר הוא נקרא בחי' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלי' כי יש בו מבחי' האחרונה שבמאציל והוא שרש וראש לנאצלי' כו' וה"ז כמו שאר ממוצע מפסיק הנ"ל והוא מ"ש משה אנכי עומד כו' בחי' מפסיק אנכי בחי' כתר דחכמה כמו שאמר ת"ר אלף רגלי כו' העם אשר אנכי בקרבו כו' שהוא בחי' כתר הממוצע כו' אבל ע"י התורה עצמה היא כמו חיבור ב' חצאין שנעשי' א' ממש ביחוד עצמי בלי דבר מפסיק כלל כנ"ל. וטעם הדברי' הנה ידוע דהלכות שבתורה הן הן בחי' גילוי רצון העליון דוקא שבהן בא