קלב, ג

יחד הן גוף א' והיינו חק הברית באחדות ואחוה שלא יפרדו עולמית כמו שא"א לגוף א' להפרד ולהחלק לחיות א' בלא חלק זולתו כו' ולכך גם אם יחטא איש לרעהו או יעשה רעה גדולה לא יפרדו בעבור זה מצד כריתת ברית שזהו כמו שאם היה ידו א' פועל רע בהכאה בידו הב' וכן רגל ברגל היתכן שיפרדו בעבור זה או שישיב כגמולו לחזור לו רעה בהכאה מאחר שגוף א' הוא וכל א' מורכב בחיות זולתו וכמ"כ אם היד יחטא לעשות רעה להרוג וכה"ג היתכן שיקח בידו הב' חרב ויקצץ אותה כו' וכך הוא כל ענין כריתת ברית שנעשי' כגוף א' ממש כנ"ל וד"ל. אך לפ"ז לכאורה באה מעשה זו לסתור עיקר המכוון שהוא ענין עיקר האחדות והחיבור כגוף א' ומעשה זו שכורתין הגוף הא' לשנים הוא ענין המורה הפירוד וההתחלקות לב' היפך האחדות ולמה נקרא כריתת ברית שהכריתה הוא ההתחלקות והפירוד לשני' והברית הוא ההתחברות והאחדות דוקא וה"ז ב' דברים הפכיים לכאורה ואיך יתכן לקרותו בשם כריתת ברית שהוא דבר והיפוכו אבל הענין הוא בהיות שבכאן הוא עשיית האחדות לב' גופי' שלמים נפרדים לעשותם כגוף א' ואיך יהיה מב' נפרדים דב' מהותי' גוף א' ממש עד שלא יהיה חיות לזה בלא זה כנ"ל. והנה לזה עושין מעשה לעבור שניהם יחדיו בין ב' הגזרים שהוא גוף אחד שנכרת לשנים דאע"פ שהן בפירוד הן כמו גוף א' ע"כ בעבר' יחד שם אע"פ שהן ב' הן נעשים א' מצד ב' חצאי הגזרים שעוברין ביניהם שמייחדים ומחברין אותם כי גם כל מה שבין ב' הגזרי' כדבר א' יחשב להיות שב' גזרים האלה גם בהיותם מפורדים כא' חשיבא ממש כנ"ל ולכך נקרא כריתת ברית שהכריתה הוא העושה עיקר הברית שהוא עשיית האחדות להיות שכמו גוף א' נכרת לב' חלקים הרי עושין לב' חלקים הללו באחדות להקרות גוף א' כך כורתין ברית ב' גופים נפרדים לעשות בהם האחדות כגוף א' שנכרת כו' וד"ל. אך עדיין אין זה טעם מספיק להקרו' שם הברית ע"ש הכריתה דוקא שלפי הנ"ל אין זה רק שהכריתה אינו נקרא פירוד אבל