קלב, א

שיתעורר לבחי' חפץ חסד העצמי מחדש שזהו מקור הכל כנ"ל ע"ז אמר ויעבור ה' על פניו כו' בעצמותו תחלה נתעורר לזכרון החסד העצמי כו' ויעבור זה בחי' צמצום גדול מעצמותו לזכור א"ע על החסד כו' ואח"כ ויקרא בבחי' העלם וגילוי להיות נק' אל רחום וחנון עד למטה באבי"ע בפ"מ כו' וד"ל. וא"כ הרי מובן עכ"פ ששרש ענין הי"ג מדה"ר במ"ש ויעבור כו' ויקרא הוא רק לעורר לבחי' העצמות הפשוט דוקא שיזכור חסדו הפשוט להיות רחום וחנון בגילוי מן ההעלם כו' אך ע"י מה יהיה הסיבה לזכרון זה שמחמתו יעבור ה' וקורא מן ההעלם לגילוי הנה הוא רק ע"י בחי' כריתת ברית שבתורה יותר מע"י תשובה ומע"ט כמשי"ת בעזר"ה כי מצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל וכנ"ל בפי' זכור רחמיך כו' שצריך לעורר העצמות שיזכור על בחי' הרחמים וחסדים כו' שיבאו מעולם הא"ס שבעצמות לידי גילוי כו' וד"ל. אך הנה סיבת הזכירה הזאת הגם שבאה ג"כ ע"י תשובה מעומקא דלבא שמגיע בעצמות בעל הרצון להיות בבחי' רעוא דכל רעוין כו' עד שנמשך בגילוי רצון ולהקרות רחום וחנון כו' מ"מ אין זה רק בחי' סיבה הגורמת לבד מפני שעולה בבחי' א"ח על העצמות ובאתדל"ת בבחי' עצמות הנפש מעורר למעלה בבחי' עצמות אבל אין ערך כלל ביניה' רק שמפני שזה עלה במחשב' ורצון הקדום תחלה כי נעוץ תחלתן בסופן כו' וכמו שאמרו דהתשובה קדמה לעולם כו' אך עיקר ומקור לזכירה זו שיזכור רחמיך כו' שבעולם הא"ס כו' הוא רק ע"י בחי' כריתת ברית שבתורה דוקא כנ"ל וז"ש ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ וכתיב אם לא בריתי כו' חוקות שמים וארץ כו' ועל מה אבדה הארץ על עזבם כו' הרי התורה עיקר קיום העולם בכלל בבחי' סובב וממלא כו' וא"כ זהו עיקר ענין רצונו של מקום (ולכאורה למה אמר בקיום המצות שעושין רצונו כו') אך בחי' רש"מ שהוא בחי' רעוא דכ"ר הוא מקור המצות לבד כנ"ל אבל בחי' מקור התורה הוא למעלה מזה (ע"כ נמנו וגמרו דתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה ות"ת כנגד כולן