קל, ב

שישמעו והיינו נעשה כל רצון שיבא בהתגלו' בשמיעה אח"כ שהוא רצונו המורכבים בחו"ב וגם כל רצונות הפשוטים הפרטיות כו' ובזה נתעורר למעלה ג"כ בחי' בעל הרצון מקור כל הרצונו' הפנימיות שבמצות וזהו שארז"ל כאן כשישראל עושין רצונו של מקום פי' עושין רצונו בבחי' המקור של הרצונות כו' ומאחר שיש בכחם לעשות רצון במקור כל הרצונות שנק' רעוא דכל רעווין כנ"ל בהכרח שזהו בבחי' בעל הרצון עצמו כו' וד"ל. וזהו שאמרו לשון רצונו של מקום דוקא ולא רצונו של הקב"ה וכה"ג בהיות מבואר למעלה בפי' הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו דבחי' מקום הוא בחי' ממלא וסובב עד רום המעלות גם בראשית הארת הקו והחוט מעצמות א"ס ממש וז"ש הנה מקום אתי וזהו הוא מקומו של עולם אך הנה כדי שיהיה הוא ית' נק' מקומו של עולם בבחי' סובב וממלא מאחר שבאמת אין העולם מקומו כו' הוצרך להיות בחי' צמצום הרצון שיהיה רצון העצמות בהשתלשלות דסובב וממלא הנק' מקום והוא הנק' רצונו של מקום בכללות הכל מראש לסוף ולא רצון הבא דרך פרט הבא בהשתלשלות דקו וחוט כו' ולכך לא א' רצונו של הקב"ה שהוא בחי' כתר דז"א או בחי' כתר או"א וא"א וע"י כו' (וגם אם פי' קדוש וברוך כו' הוא בחי' סובב וממלא כמ"ש במ"א מ"מ הרי פי' רצונו של הקב"ה הוא הרצון הבא מהקב"ה בחי' סובב כו' אבל רצונו של מקום הוא הרצון להיות בחי' סובב כו' כנ"ל ובאמת כמו כן יתפרש ברצונו של הקב"ה כו' והאמת הוא בפי' רצונו של מקום כפשוטו מבחי' מקומו העצמי נמשך הרצון והכל א' וד"ל) והיינו בחי' בעל הרצון עצמו שממנו נמשך רצון הפשוט הכללי בחי' רעוא דכ"ר הנ"ל שהוא הנק' רצונו ש"מ דסובב וממלא בכלל דוקא כנ"ל וד"ל. והנה פי' עושין רצונו של מקום הנ"ל היינו לעשות בבעל הרצון צמצו' זה דרצונו ש"מ להיות לו רצון זה הכללי שזה הרצון הוא מקור הראשון דסובב וממלא כמ"ש בריש הורמנא דמלכא גליף גליפו כו' דהיינו כשעלה ברצונו הפשוט הכללי שנקרא רעוא דכ"ר ונקרא רצונו של מקום כנ"ל והנה באמת כל בחי'