קכט, ד

שהוא אהבת בכל מאדך במשפיע ומקבל כו' ולפ"ז יובן שהתשובה שגורמת יחוד דפב"פ מאחר שיש בכחה לעשות חזרת פנים בפנים זה מוכרח שהיא למעלה גם מגופו של יחוד זה דפב"פ כו' וא"כ הרי בע"ת שגדולי' מצד"ג היינו גם מאהבת דבכל מאודך שבצדיקים גמורים בק"ש כו' וד"ל. וזהו שהזוהר אמר על בע"ת דמשכי ליה לקב"ה בחילא יתיר פי' משכי לי' לקב"ה להיות בבחי' אהבה רבה דיחוד פב"פ הנ"ל בחילא יתיר ע"י עומקא דלבא שלהם בעוצם המרירות עד יציאת הנפש שזהו למעלה גם מבכל מאדך ע"כ נק' חילא יתיר כו' (ופי' חילא יתיר היינו בחי' יחידה שבנפש משא"כ בכל מאדך אף שהיא בלי גבול היינו רק לגבי כוחות הנפש כמו הרצון והשכל כו' שנק' מקיף לגביהם אבל לא עצם פנימית הנפש שנק' יחידה שלא נק' מקיף לגבי כוחות הנפש כמ"ש במ"א בענין ל"מ דצלם כו') ומ"ש השיבנו כו' דמשמע שסיבת החזרת פב"פ בא מלמעלה למטה דוקא ולא ע"י התשובה שלמטה כמו גודל המרירות על הריחוק כנ"ל הענין הוא דשניהם אמת דלעולם אין בכח להחזיר פב"פ אלא מלמעלה גם ממקור השפע דמשפיע ומקבל והוא מבחי' הכתר מבחי' פנימיות שבו דוקא כי בחי' חיצוניות שבו כבר מלובש בחו"ב וזו"נ כידוע ובחי' פנימיות הכתר הוא בחי' כת"ר שבכת"ר שנק' בזוהר רעוא דכל רעוין (פי' מקור כל הרצונות ואין הכונה בחי' מקור של פנימיות הרצון לבד כנ"ל בבחי' בכל נפשך שהוא רצון פשוט שלמעלה מן השכל לבד שא"כ לא היה נקרא רעוא דכל רעוין שכולל להיות מקור של כל הרצונות גם לכל רצונות הפשוטים שלמעלה מן השכל ולא לרצון פשוט בפרט הוא מקור מהווה אלא הוא כללות המקור לכל הרצונות הפשוטי' ואח"כ מסתעף ממנו דרך פרט להיות מקור לרצון פשוט בפרט כו' וזהו פי' רעוא דכל רעוין פי' מקור הרצון הכללי של כל הרצונות כו' והיינו ענין בעל הרצון שממנו נמשך רצון כללי לכללות כל הרצונות כו') ונמצא מובן דגם אהבת בכל מאדך שהוא בבחי' עצמות הנפש ממש שלמעלה מבחי' התפעלות רצון