קכט, ב

בו שינוי ותמורות אין זה מבחי' עצמותה כלל רק שמתצמצמת בעצמותה ומהותה לבא לבחי' מהות התפעלות הרצון הזה כו' וד"ל. וזהו הנק' בעל הרצון שממנו מתצמצם בחי' התפעלות רצונות רבים ואע"פ שנק' מקור כל הרצונות הבאים בהתפעלות אבל הוא עצמו שנק' בעל הרצון אינו בגדר בחי' התפעלות הרצון כלל בו רק עצם פשוט לבד נבדל ממהות הרצון לגמרי וד"ל. וא"כ הרי מובן בבחי' התפעלות הרצון דבכל נפשך אין זה עצמות ומהות הנפש ממש רק בחי' המשכה עצמיות שנמשך מעצמות מהות הנפש שהוא פנימיות הרצון הנק' רצון פשוט שלמעלה מהרכבת השכל והטעם אבל אין זה ערך לגבי בעל הרצון הפשוט הזה שלמעלה מבחי' ומהות התפעלות רצון כלל כנ"ל. אך אהבה דבכל מאדך שהיא בלי גבול כלל היינו בבחי' עצמות ומהות הנפש ממש שנק' בעל הרצון שלמעלה מבחי' רצון לגמרי כנ"ל דהיינו שכל עצמיות הנפש תכלה ותכסוף לצאת ולידבק ולא בבחי' רצון לבד וע"כ נק' מאדך בלי גבול שאין אהבה רבה כזאת באה מבחי' גבול כחות הנפש ברצון וכה"ג אלא בכל בחי' עצמותה שהיא היולית בלתי מוגבלת כלל אך הנה בחי' התפעלות כל עצמיות הנפש מכל וכל כו' א"א להיות כ"א בבחי' א"ח אל העצמות שזהו כאשר לא יכיל כלי הנפש להחזיק ההתפעלות כי רב הוא למעלה מצמצום כלי כחות הנפש כמו השכל והלב שאז בהכרח שישאר ההתפעלות כזאת בבחי' מקיף על השכל והרצון ג"כ דהיינו בעצמות הנפש בעל הרצון כו' וזאת המדריגה אינו אלא ע"י בעלי תשובה דוקא יותר מע"י צדיקים גמורים כנ"ל לפי שבע"ת היה רחוק מאד מאד מאור פני מלך חיים כי ע"י עונותיו הרבים נתרחק בתכלית הריחוק העצום ולזאת יתמרמר בנפשו ביותר על עוצם ריחוקו עד אשר תשובתו לה' באה מעומקא דלבא ביותר כמו ר"א בן דורדייא שיצאה נשמתו בבכייה כו' וכה"ג והוא בחי' תגבורת התשוקה להדבק בה' בכל נקודת הלב שלמעלה מהכיל בכלי המוח והלב כלל וכלל והיינו מ"ש בזהר דבע"ת משכי לי' לקב"ה בחילא יתיר פי' חילא יתיר הוא עוצם הכח