קכח, ג

עד שימאס בחיי הבלי העוה"ז ולא יאיר רצונו בהן רק בבחי' אחוריים בהכרח בע"כ מפני צורך קיום הנפש לבד כו' וע"ד שארז"ל שיהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי דהכוונה גם על בחי' הפנימיות שבדבר זה שהוא מפני שפנימיות נפשו מקושר בהוי"ה אחד ע"כ תורתו קבע בקביעות נפשו הפנימיות ומלאכתו בעניני עוה"ז עראי דרך חיצוניות כמתעסק בעלמא רק מפני ההכרח כו' ומאחר שפונה כל פנימיות שבנפשו להוי"ה באמרו בכל לבבך ובכל נפשך אז ממילא כמים הפנים כו' הקב"ה פונה אליו ג"כ בבחי' פנים שלו כמו יאר ה' פניך אליך אלי"ך לכל פרט ניצוץ שבכאו"א מישראל מבחי' פנימיות דהוי"ה שלמעלה מהיות מקור להתהוות מקומו של עולם כו' וא"כ הרי מובן עכ"פ שע"י בחי' אהבה דבכל נפשך כו' נעשה בחי' החזרת היחוד פב"פ דוקא גם שהיה תחלה בבחי' אב"א כו' ולא היה נעשה זה בפסוק ראשון לבד במס"נ של הנשמה מצד טבעה באחד לפי שישראל עלה במחשבה וח"ע כו' שאין זה עדיין בבחי' פנימיות הרצון שלמעלה מן השכל כו' אלא דווקא ע"י מס"נ דאהבה ורצון שלמעלה מן השכל רק שנולד מצד התלבשות הרצון בשכל כנ"ל באריכות וד"ל:

(מח) וזהו מ"ש בפע"ח דסיבת היחוד שבק"ש בחזרת פנים בפנים כו' הוא ע"י דו"ר שכליים שאחר שמע ישראל כו' שהחכמה והמוחין שמתבונן באחדות הוי"ה כו' גורם תולדות הרצון הפנימית כו' כנ"ל ולא ע"י דו"ר טבעיי' כו' שאין בזה בחי' הרצון הפנימי כי הלא אינו מסלק כל הרצון זר למאוס ברע כו' מאחר שהוא בלא דעת והתבוננות דסובב להיות הרצון רק לה' לבדו כו' וד"ל. אך הנה אהבה ורצון דבכל נפשך הוא בא בבחי' אור ישר מלמעלה למטה דהיינו ע"י אתדל"ת בהכנת הנפ"א בהתבוננות דסובב כו' לפי שיעור מדריגת' תדבק נפשה להכלל באור א"ס כו' מחשבה שלה תדבק במחשבה עליונה ודיבור בדיבור כו' וכפי ערך העלאת מ"נ כן נמשך בחי' אור ישר בחי' ירידה והמשכת אור האלקי בנפשו כו' בבחי' פב"פ