קכח, ב

בכנ"י בתפלה כאשר מתקרבים בכל פנימיו' רצונם שבנפש' רק לה' לבדו ואין זר אתו דהיינו לבטל כל הרצונות הזרות הנכרים המקושרים בעניני הבלי העוה"ז למאוס בהם לגמרי ולא עוד אלא שיהי' פנימיו' הרצון של הנפש בלתי לה' לבדו דוקא וכמ"ש מי לי בשמי' ועמך לא חפצתי כו' דהיינו גם הרצון בתענוג העליון האלקי בג"ע ועוה"ב שהנשמות נהנין כו' גם בזה אין עיקר החפץ והרצון גם שהוא שכר הנשמות אבל קבלת פרס זה לא היה בו עיקר רצון הנפש האלקי' בלתי להוי"ה לבדו במהותו ועצמותו דוקא בהיות שכל מקור חיות אור האלקי שבג"ע ועוה"ב אינו רק מבחי' אות א' שבמחשבה ודיבור העליון כמ"ש ז"ל ביו"ד נברא העוה"ב כו' אבל דביקות הרצון שבפנימיות הנפש אינו רק במהות ועצמות אא"ס לבדו דוקא ולא בבחי' הארתו באותיות לבד כו' וז"ש מי לי בשמים שהוא בחי' מקיפים דבריאה שבג"ע העליון דבריאה גם לא בג"ע התחתון שבארץ כ"א במהותו ועצמותו דוקא כלה שארי ולבבי כו' וז"ש את פניך ה' אבקש פניך דוקא בחי' פנימיות ועצמות אא"ס שבפנימיות רצון העליון עצמו שזהו בחי' פנימיות דשם הוי"ה וז"ש את פניך הוי"ה כו' שלמעלה מבחי' הארה חיצוניות דשם הוי"ה באחד להיות בבחי' סובב וממלא כו' כנ"ל והיינו כמים הפנים כו' משום דאתדל"ת מכנ"י מלמטה למעלה בחי' קרבתם לפני ה' בעבודה שבלב בק"ש ותפלה בא מבחי' פנימיות הרצון שבנקודת הלב בביטול כל רצון זר רק להוי"ה לבדו בבחי' פנימי' וז"ש לך אמר לבי בקשו פני ואז ממילא את פניך ה' אבקש כו' בחי' פנים בפנים כי רוח אייתי רוח כו' וזהו הנק' יחוד פנים בפנים שהמשפיע והמקבל מתקשרים זע"ז בכל פנימית שבנפשם בחי' פנימית המקבל אל המשפיע ובחי' פנימיות המשפיע אל המקבל בשעת יחודם כו' (וכמ"כ היה במ"ת דכתי' פב"פ דיבר הוי"ה עמכם כו' לפי שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן כו' שהרי בכל פנימיות הרצון קיבלו עליהם כשאמרו נעשה ונשמע כו' וא"כ הרי יובן מכ"ז בק"ש באמרו ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שזהו לבטל כל הרצונות הזרות