קכז, ד

צרכיה' ומסדרי' שבחו תחלה בפסד"ז ומתפעלים באוי"ר בק"ש כו' כל זה שפוני' אלי אינו רק בבחי' חיצוני' הרצון שלהם לבד (כמו מצות אנשי' מלומדה שלא יוכל לעזוב דרך אבותיו ומצד עצמו אין לו רצון פנימי) וכמ"ש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני כו' וגם שמראין עבודה שבלב בק"ש ותפלה אין זה רק בחי' אחוריים וחיצוניות הרצון הפנימי וזהו הנקרא עורף ולכך א' כי פנו אלי עורף דאע"פ שהן פוני' אלי אבל הקירוב הזה אינו רק בחי' עורף של הרצון הפנימי ולא פנים של הרצון כי אין ברצון זה שום אור וחיות פנימי מפנימות רצון הנפש כלל וכל זה מפני שהלכו אחר שרירות לבם כמו עד"מ אשה זונה מבעלה שפנימות רצון נפשה נתנה באחר כו' וכמ"ש ולא תתורו כו' אשר אתם זונים אחריהם כו' דהיינו שעיקר בחינת הפנימית של הרצון שבנפש וכל עיקר מהות הנפש קשורה בהבלי העוה"ז ובכל תענוגי הגשמי' ובעושר וכבוד ופרנסת רווח הון רב ובכהאי גוונא כל פנימיות נפשו נתון ומקושר שם היטיב עד שלא נשאר בנפשו ורצונו לעבודת ה' שום בחי' פנימיות הנפש בעמדו להתקרב לה' בתפלה או בתורה ומצות וכהאי גוונא רק מן השפה ולחוץ או כמו מצות אנשים מלומד' כו' כנ"ל וכמים הפנים כו' ודאי כמו כן מן המשפיע אל המקבל שהוא מבחינת סובב כל עלמין לכנ"י לא נמשך שום הארה פנימית מפנימיות רצון העליון וגם הוא אינו פונה אל כנ"י בבחינת הפנים שלו רק בבחי' עורף שהוא רק בחינ' החיצוניות האחוריים דרצון העליון בבחינת הסתר פנים שע"י בחי' שם אלקי' המסתיר על בחי' הפנימית כו' כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא כו' אך עכ"ז אין זה סילוק הרצון לגמרי ח"ו שהרי נאמר לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם כו' רק שהקירוב שהוא מתקרב אליהם ג"כ רק בבחי' אחוריים והוא שמשפיע להם לא בבחי' הארת פנים כלל רק בחיצונו' הרצון כו' שאין פנימיות רצונו בזה רק שלא יהא נראה כמרחק לגמרי כמו שכ"י באים אליו בקירוב חיצוני כו' אבל עכ"פ בחי' יחוד וקירוב הוא עד"מ באשה ובעלה