קכו, ד

ואהבת בכל נפשך כו' הלא כבר מסר נפשו באחד אמנם מה שנשמתו נכלל באחד זה כניצוץ הנכלל בשלהב' כו' מצד שרש הניצוץ האלקי באור א"ס שבח"ע כמ"ש כי אתה אבינו כו' כידוע ואין זה דרך מצוה ועבודה כלל כי כמו טבע בניצוץ זה למסור וליכלל באחד כו' אך העיקר הוא הציווי לישראל זה כשאו' דרך ציווי ועבודה באמרו לישראל שמע ישראל פי' שמע התבונן היטב היינו בחי' ההתבוננות דבחי' שמיעה בהשגת הנשמות האלקי' בבחי' ומדריגה הא' שבמחשבה הנקרא מחשבה שבמחשבה והוא ענין מחשבה עיונית בעומק העיון שנקרא הבנה (והיינו בינה ותבונה כו' כנ"ל בפי' שמע ישראל השמע לאזניך דאזן מילין תבחן כו') ושרש מחשבה זו העצמי' מגיע למעלה במחשבה וח"ע העצמי. אמנם הנה בחי' האהבה שנולדה מן בחי' הבנה דשמע ישראל באמרו ואהבת כו' הוא בחי' הרצון והתשוקה שנולד מן השכל וח"ע כמו כאשר מתבונן איך שעצמות אא"ס סובב וממלא כו' עי"ז יתפעל באהבה ואהבה זאת הוא בחי' רצון כידוע בפי' ואהבת ל' אבה כו' והנה בחי' אהבה זו ורצון זה אע"פ שנולד מן השכל שנקרא רצון התחתון אין זה רק שמתלבש בבחי' מעבר בעלמא בשכל וטעם להיות טעם לרצונו אבל באמת גם שיופסק כח השכל והטעם אין הפסק וביטול לרצון כי שרש הרצון למעלה מן הטעם כמו ע"ד דוגמא כשאדם חפץ ורוצה באיזה דבר טוב מטעם טוב הדבר ואם היה רע ע"פ השכל לא היה רוצה לחפוץ בו כלל כו' ובאמת לא כן נראה לבסוף כי גם אם עפ"י השכל רע הדבר לא יבוטל רצונו כלל כי לא היה רצונו מצד הטעם רק דרך התלבשות לבד כו' וראיה מן האוהב שדן לאוהבו לכף זכות בכל טעם ושכל שיוכל להמציא ואע"פ שנראה הדבר לעין הרואה כאילו הטעם והשכל לבד גזר והוליד להטות הרצון לזכות ולחסד כו' ובאמת נהפוך הוא שהרצון שהוא האהבה שאוהבו בלא טעם הוא המוליד וממציא כל מיני שכל לזכותו ומה שנראה שמצד השכל בא הולדת הרצון לחסד זהו רק בחי' התלבשות הרצון בשכל כו' וכך