קכו, ג

לבד כו' וד"ל. ולמעלה היינו יחוד עליון דחו"ב חכים ולא בחכמה ידיעא שבעצמות אא"ס ומבין ולא בבינה ידיע' שבעצמות כו' וזה ג"כ נעשה ע"י ישראל שעלה במחשבה למעלה גם מבחי' מחשבה אלא בח"ע כנ"ל (וממילא עי"ז נעשה יחוד הב' דו"ה דמחשבה ודיבור הנ"ל וז"ש הוי"ה אלקינו תחילה מח"ע לבינה עילאה ויהיה נק' אלקינו ואז גם בחי' מחשבה שבה"א עילאה נמשך מה"א ראשונה לה"א אחרונה ע"י הוי"ו מפני ששרש וי"ו זה שהוא וי"ו דא' שהוא קו האמצעי באות הא' שממשיך מיו"ד עילאה ח"ע ליו"ד תתאה שהיא דלי"ת קטנה יחו"ת דמל' וזהו אות א' דאחד שמתחלף לוי"ו בוע"ד בחילופי אתוון דאחד מפני שיחוד זה שבוע"ד בבחי' מל' דאצי' בבריאה דלי"ת קטנה בחי' קטנות הדיבור כו' שרשו למעלה יותר מה"א עילאה דמחשבה כו' דהיינו ביו"ד דח"ע עצמו משום דאבא יסד ברתא כי נעוץ תחלתן בסופן וכמ"ש הן יראת ה' היא חכמה כידוע בענין דחילו ורחימו רחימו ודחילו יראה תתאה שרשה ביראה עילאה דח"ע כו' ונמצא דלי"ת קטנה שרשה יותר נעלה מדלי"ת רבתי שאינו מקבל רק מחי"ת ולא מאות הא' הנ"ל שהוא חיבור ב' יודין שהו' למעלה מחיבור ב' ההין כו' וכמ"ש במ"א וד"ל):

(מז) אך יש להבין מאין יש בכח ישראל זה לייחד יחוד עליון דה' אלקינו בחי' חו"ב עצמן כו' הרי מבואר למעלה שכדי שיהיה היחוד צריך להיות מלמעלה ממקור ושרש של המשפיע כו' והרי שרש של בחי' ישראל שעלה במחשבה אינו רק בבחי' ח"ע עצמה שהוא היו"ד כו' ואיך יהיה ביכולת לעשות היחוד דיו"ד בה"א כו' שזהו יח"ע דה' אלקינו כנ"ל. אך הנה ידוע דבחי' מס"נ שהוא למסור נפשו באח"ד היינו בפסוק ראשון דוקא כשמאריך באח"ד כמו ר"ע שהיה מאריך בתיבת אחד עד שיצא נשמתו באחד וזהו פי' מס"נ ליכלל נשמתו באחד פשוט כו' שהוא הוי' של א"ח דלי"ת שנק' לפני אחד וכנ"ל וזהו מפני שישראל זה עלה במחשבה וח"ע לבד ע"כ מס"נ שלו הוא בה' אחד וא"כ לכאורה למה צריך לומר עוד