קכו, ב

שעלה במחשבה עילאה דח"ע כנ"ל שעל ידו דוקא יוכל ההמשכה דהוי"ה דח"ע בא"ח דלי"ת כו' וד"ל:

(מו) אך מעתה יש להבין מ"ש הוי"ה אלקינו ה' אחד הרי יש ב' הויות ולמה צריך תחלה ליחוד דהוי"ה אלקינו ואח"כ יחוד דהוי"ה אחד הנ"ל. והנה להבין זה יש להקדים שיש ב' יחודים בשם הוי"ה של ד' אותיות והוא יח"ע דחו"ב שהן אותיות י"ה דשם הוי"ה והיחוד הב' יחו"ת דו"ה דשם הוי"ה כידוע וזהו ההפרש בין ה' אלקינו לה' אחד כידוע דרך כלל שה' אלקינו יחוד או"א לצורך עצמן וה' אחד יחוד זו"נ לצורך שפע העולמות כו'. ויובן כל זה ג"כ בשם הוי"ה העצמי דח"ע הפשוטה הנ"ל דהנה מה שמבואר למעלה בבחי' ההמשכה דסובב בממלא שזהו מחשבה ודיבור כו' היינו בחי' יחו"ת דו"ה דשם הוי"ה כי עיקר היחוד הזה הוא להביא העלם המחשבה לידי גילוי בדיבור מגדלות המחשבה הנקרא מחשבה עיונית לגדלות הדיבור הנ"ל ומקטנו' המחשבה באותיות לאותיות הדיבור כו' והיינו מה"א ראשונה שנק' שם הגדולה לאה נמשך ע"י וי"ו זה לה"א אחרונה בחי' דיבור והוא כידוע דקול הוא בחי' וי"ו שעל ידו נמשך מהעלם המחשבה לדיבור בה' מוצאו' והיינו כלל ופרט קול ודיבור בין במחשבה עצמה מגדלות שלה לקטנות ע"י בחי' קול הוא נמשך והוא הנק' קלא פנימאה כו' כמ"ש בזוהר ע"פ והקול נשמע כו' וקול התור נשמע כו' בין מדיבור שבמחשבה שנק' מחשבה לדיבור כו' בבחי' כלל ופרט וד"ל. אבל יח"ע היינו יחוד י"ה חו"ב עצמו שלמעלה מבחי' יחוד השפע דמחשב' ודיבור כלל ופרט כו' אלא יחוד זה הוא בחי' עצמות אא"ס שבח"ע שנק' יו"ד שבטהירו כו' שיתייחד ויומשך בה"א עילאה בחי' מחשבה דבינה שבעצמות שנק' מחשבה עיונית (ויש יחוד יש"ס ותבונה שנק' או"א תתאין כו') ולא בשביל להיות מקור להתחלקות אותיות עדיין כלל רק כמו עד"מ חכם גדול שטרוד בכח עצם שכלו באיזה הרהור ועיון מחשבה שכל פשוט והיולי שגם לא להיות מזה מקור ושפע אור למקבלים ע"י אותיות רק לעצמו