קכד, ג

שונים כו' וא"כ הרי גם בחי' מחשבה עיונית הנ"ל אינו רק בחינת לבוש שיחליף כמ"ש כלבוש תחליפם כמו שפושט ולובש ופושט כו' וכמו אותיות המחשבה ממש לגבי בחי' גדלות המחשבה הנק' מחשבה עיונית שבודאי הן בחי' לבוש שהרי אנו רואים שמחשבה עיוני' שבלא אותיות עדיין מתלבש' בכמה מיני צירופי אותיות המחשבה לפעמים כך ולפעמי' כך והכל מחשבה שכל עיונית אחת כו' וכמ"כ מחשבה פרטי' של מחשבה עיונית כשצריך לבא בדיבור שנק' דיבור שבמחשבה הנ"ל וכן מדיבור שבמחשב' הנ"ל כשבא בהתחלקות אותיות וצירופים שונים כו' עד בחי' לבוש האחרון יותר שהוא התחלקות צירופי הדיבור עצמו כו' וד"ל. והנה יש עוד ענין א' בענין הבדלת ערך המדריגה ממחשבה לשכל עצמו שהשכל מצד עצמו כמו שהוא הרי הוא פשוט והיולי הרי אין בו מדה וגבול להגבילו כו' משא"כ כשנעשה השכל בבחי' הרכבה ונקרא שכל מורכב ולא שכל פשוט והוא כאשר מתצמצם ובא בהרכבה במחשבה עיונית הנ"ל שאז אין השכל כמו שהוא בבחי' עצמותו ממש כו' ואז יש בו בחי' מדידה ושיעור וגבול המגביל אורו והוא שמתגלה ונראה למשיגי' אותו רק לפי אופן הגבל' מהות המחשבה העיונית (כמו ביד הנביאים אדמה שזהו במחשבה דשכל וח"ע מה שא"כ בבחי' ח"ע ומהותה דמשה שנאמר בו פא"פ כו' בבחי' ראיה דח"ע עצמה כו') והוא הטעם שהמחשבה עיונית בהכרח באה לידי התחלקות אותיות המחשבה שהוא בחי' מדידה ושיעור גבולי ממש ומכ"ש מהתחלקות זו להתחלקות המחשבה בדיבור כו' אבל כשהשכל פשוט כמו שהוא בעצמותו בלתי הרכבה כלל (ונקרא שכל הנעלם מכל רעיון שבמחשבה העיונית כו' אז אין בו בחי' מדידה ושיעור מאחר שאינו גם בחי' מקור למקור ההתחלקות של האותיות מפני היותו פשוט בתכלי' בלתי מורכב כלל וכלל כו' וד"ל). וכך יובן למעלה בענין דלי"ת רבתי הנ"ל שזהו בחינ' גדלות הדיבור שבמחשבה הנ"ל שבו נכללים ביחוד אמיתי ז' רקיעים וד' סטרין שבדיבור כו' ועד"ז גם בחינת